דף הבית חברה, פוליטיקה ומדינה אקטואליה שנה מכה / יונתן יבין
שנה מכה / יונתן יבין
צו פיוס 10/01/11 |  צפיות: 4768

יצאה שנה, באה שנה, אני כפי ארימה (ואזעק "לאן לעזאזל הולכת המדינה?!"). באה העת לסכם, ועמכם הסליחה. אמנם מדובר בחילופי השנים האזרחיות (ולא מאד יהודי מצידי לנהוג מנהג גויים ומינים), ואמנם זה קרה כבר לפני שבוע (להצתה מאוחרת יתרונות משלה), ועדיין היתה זו גם שנת הפתיחה של העשור השני במאה החדשה ובמילניום החדש-דנדש שלתוכו פסענו בחדווה ובדיצה (ובאימה מפני באג 2000, ובתקווה לקראת נתב"ג 2000) רק לפני, ובכן, אחת-עשרה שנים. אז לפחות יש עילה לסכם, תירוץ.
בעיתונות בת זמננו, תירוץ הוא באמת כל מה שנחוץ כדי לפרסם משהו. כל דבר.

אבל האמת היא שלא מתחשק לי לסכם, להיפך: מתחשק לי לא לסכם. אני לא מרגיש שתקופה תמה ועידן חדש מתחיל, אלא שהזמן פשוט ממשיך בשלו, מבלי לעצור ולסכם סיכומים מלאכותיים, ואני תקווה שכולכם (טוב, חוץ ממשה קצב) שותפים לתחושתי. ואכן בערב הסילבסטר, יימח שמו וזכרו (ובאמת אני בקושי זוכר משהו מהמסיבה ההיא), רציתי פשוט להמשיך בחיי כמות שהם, ולהתייחס לכל עניין חילופי הספרה האחרונה בתאריך של הצ'קים כאל עקה טכנית זוטרה, ריקה ממהות.
אז נגמרה 2010. ביג-דיל. והחלה 2011. אפשר לחשוב.


סביבי נפרדו אנשים מ-2010 ברגשות עזים, או בחיקוי של רגשות עזים, כאילו הם מאד רוצים שיהיו להם רגשות עזים כלפי 2010 אבל אין להם - לא עזים כפי שייחלו שיהיו הרגשות שלהם לגבי 2010, על כל פנים. רובם הצמיד לשנה המסתיימת סופרלטיבים כגון "מזעזעת" או "נפלאה", אף לא אחד מהם השתמש בלוואים בגוני אמצע אפרוריים כמו "סבירה", "נחמדה" ואפילו "סתמית". העם צריך את השנה המסתיימת שלו בקצה הסקאלה, אחרת הוא מרגיש שהרג את הזמן בלי לעשות לו וידוא הריגה.

והאמת היא ש-2010 הייתה שנה רגילה. כמו בכל שנה התרחשו בה אירועים טובים ורעים, והיא נשזרה הצלחות ואסונות פרטיים, לאומיים ובינלאומיים. תינוקות נולדו וקשישים הלכו לבית עולמם (ולהיפך), עבדנו, השתעממנו, נהנינו ושיקרנו שאנו נהנים, התרגזנו וצחקנו. פוליטיקאים המשיכו לרמות את כולנו, סקנדלים התפוצצו, צבאות נלחמו, דאגנו לכנרת, הרגשנו שאיבדנו את התקווה, הכרזנו שלעולם לא נאבד את התקווה, וגלעד שליט שוב נשאר בשבי (קללה עסיסית לבחירתכם).

כולם גם שיחררו צרורות איחולים מופרזים ומופרכים ל-2011, כביכול אם יקדמו אותה בברכה חמה משהו-אקסטרה-אורדינר, מובטחת להם בריאות טובה שבצידה זיווג משמיים, תועפות פרנסה, זכייה בלוטו, ואם אפשר גם שלום עולמי (או סתם להחליף אוטו. בעצם, עיזבו שלום עולמי, תביאו את האוטו). למעשה, הם כמעט התחננו אליה, ל-2011 האמורפית, שתהיה טובה אליהם, בדומה לאישה מוכה שבעלה נכנס הביתה, וכבר היא משפילה מבט ומשתדלת להפוך לחלק מהקיר, יודעת שגם הערב תחטוף.
במילים אחרות: אף אחד לא באמת מאמין ש-2011 הולכת להיות שנה טובה, אבל אף-אחד גם לא רוצה להכיר את הצד הרע שלה, אז אנשים יוצאים מגדרם האיחולי כדי לעשות מין פוליסת מנחוס.


פחות מעניין אותי הצורך (הבנאלי למדי) של אנשים בפרט ושל כלי תקשורת בכלל בקרנבל חילופי השנה הזה, כמו שמרתקת אותי העמדת-הפנים שמלווה אותו: ברור למדי שאנו חיים לפי יממות (היום והלילה מורגשים פיסית), ודאי לפי שבועות (כולנו זקוקים לשבת שלנו), אבל חודשים אף-אחד לא באמת מרגיש (בשביל זה המציאו את לוחות השנה ואת מע"מ), וודאי שאיננו מרגישים את חילופי השנים.

עונות, לעומת זאת, אנו מרגישים. כשחם חם, כשקר - ובכן: גם חם. לפחות אצלנו, לפחות ב-2010, שמבחינה עונתית היא השנה הארוכה בהיסטוריה האנושית. רק עכשיו נהיה סתיו, ולפי השעון הביולוגי האזורי, 2011 אמורה בעצם להתחיל באזור מרץ 2011. הכינו את השמפניות, הסילבסטר האמיתי יתקיים ב-28 בפברואר.

שתי מילים מסתתרות מאחורי כל סיכומי השנה, מאחורי כל משפטי הזמן באשר הם, כמו "איך שהזמן עף", "אנחנו לא נהיים צעירים יותר", "רק אתמול היית תינוק" ואפילו "השבוע הזה טס לי". הצימוד הממזרי "פחד מוות". כל סיכומי השנה נובעים ממנו, ומתכתבים ישירות עם כל קמט חדש, עם צמיג המותניים שכבר לא יוסר, עם העין והנפש ההולכות ונלאות, עם הזדחלותה השקטה, הערמומית והמנחמת של הזקנה, היא הפרומו הגדול של המוות.
שתהיה לכם שנה מצוינת!


דירוג המאמר:

תגיות של המאמר:

 צו פיוס


 


מאמרים נוספים מאת צו פיוס
 
ירושלים של זהב או של אור / מתי הורוביץ
מזה שנים אני מתפלא מדוע הפך "יום ירושלים" ליום שמחה דתי-ימני-לאומי, בעוד שירושלים שייכת לכולם - לכל החפצים בערכי צדק ושלום בעולם.

רדידות השיח הציבורי / אלחנן הורנמן
רבות הטענות על כך שהשיח הציבורי בישראל רדוד. בעיניי, הסיבה העיקרית לכך נעוצה בזה שקשה למצוא אנשים שיבחנו את הנושאים לעומק לפני שהם מביעים דעה.

"כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"
14/04/11 | צדק חברתי
לעזאזל. לפעמים הדעת פשוט לא מסוגלת להבין מדוע ממשלה יהודית בארץ ישראל מקבלת החלטות כאלה. קבוצה של שרים, חרדים ברובם, הנלחמים חדשות לבקרים על שמירת הצביון היהודי של המדינה בנושאים של שבת וכשרות, מפרה בבוטות ובנבזות את אחד מחוקי התורה הברורים ביותר. כיצד ממשלה נבחרת במדינה דמוקרטית, מעיזה לסלק 400 ילדי עובדים זרים בחזרה לארצות המוצא של הוריהם, שהם עצמם מעולם לא גדלו בהן, ישראלים לכל דבר, שכל חטאם הוא בכך שהוריהם לא החזיקו באישור עבודה חוקי בזמן הוצאת 'פסק הדין' הדרקוני, ובכך שטרם מלאו להם 18 שנים.

לשאלה איך אתה עושה שלום / טל פרי
21/03/11 | מוסיקה
ברמת העיקרון אני חושב שזה מאוד נלוז לצטט שירים כדי להגיד אמירה עמוקה. לטעמי זה מעיד על דלות כושר הביטוי והעדר מקוריות המחשבה.

בחרתי לצטט את השיר הבא כי כבר כחודש שאני מתעסק בזהות שלי כיהודי, אומר לעולם ומגלה לעצמי שאני מבולבל, ונדרש לשאלה מה זה קשור לצו פיוס.


שתי מדינות לשני עמים / טל פרי
02/03/11 | זהות
שוחחתי היום על השאלה מדוע פחות אנשים מגיבים לדבריי לאחרונה. אני סבור שזה כי לאחרונה נמנעתי מלהשמיץ דתיים. הגעתי למסקנה הזאת תוך כדי שיחה, והמשכתי ואמרתי, בלצון, כי אולי כדאי שאחזור להשמיץ דתיים, הרי זה הדבר הנכון לעשות. בן-שיחי הסכים שהרי באמת הם ראוים להשמצה. אפשר לדוגמא לדבר על "דב ליאור".

מי שמאמין לא מחרטט / לינוי בר גפן
06/02/11 | זהות
מיהו חילוני? מי שמקפיד לאכול טרף אבל מתפלל בשעת מצוקה? ואולי מי שמדליק סיגריה מנר השבת? ומיהו חרדי? כל מי שמכריז על עצמו כזה או שמא הרב שלו? לינוי בר גפן תובעת אחריות בהגדרות.

שנה מכה / יונתן יבין
10/01/11 | אקטואליה
2010 לא באמת הייתה שנה נפלאה או מזעזעת. כמו שלא תהיה גם 2011. ובכל זאת אנחנו מרגישים צורך לסכם את העבר ולייחל לעתיד. כאילו שמישהו מרגיש בכלל את חילופי החודשים. יונתן יבין סופר לאחור

כאן גרים בכיף / עינת ברזילי
12/12/10 | דת ומדינה
מקסים ואלינה סרדיוקוב יתחתנו בעזרת השם ובעזרת בג"צ. אבל יש עוד אלפי גרים בארץ שרבנים מקומיים מסרבים לרשום לנישואים מטעמי עליונות על הממסד הדתי – ציוני. זה הזמן לרפורמה

צל ואור בירושלים / עו"ד יובל אלבשן
05/12/10 | אקטואליה
מעשה בדירת עמידר בירושלים, שהמוסדות המטפלים חסמו את חלונותיה ומנעו ממנה אור. החושך, לפעמים פירושו אטימות.

זהות יהודית במאה ה-21 – מה זה בכלל?
25/08/10 | דת ומדינה
תוהים מהי מבחינתכם זהות יהודית במאה ה-21? לכל ישראלי יש את התשובות שלו: יהיו שיגידו כי זהות יהודית היא ציון החגים היהודיים; אחרים יטענו כי זהות יהודית הינה שמירת כל מצוות התורה; ויהיו גם כאלה שיאמרו כי זהות יהודית היא לגור בארץ ולשמור על הפולקלור היהודי מבית אימא. יהדות היא אפוא מגוון נרחב של תשובות לשאלות בסיסיות.
     
 
שיווק באינטרנט על ידי WSI