דף הבית מדעי החברה מדעי החברה - אחר הגוף הרגשי הנשי
הגוף הרגשי הנשי
שי טובלי |  08/11/08 |  צפיות: 202
מפני שנשים לא הובילו את ההיסטוריה האנושית, מפני שהן חסרות את ההיסטוריה שלהן, מפני שהן לא חיות את ההווה שלהן וחיות את העתיד של הגברים, הן המציאו לעצמן פתח מילוט בצורת עולם הרגש. במקום ההיסטוריה הכללית, יצרה האישה לעצמה היסטוריה משלה: היסטוריה של הרגש והכאב.
זוהי ההיסטוריה של התגובה, של הקורבן. זוהי ההיסטוריה של האחת שצופה במאורעות, נגררת בעקבותיהם, ורק מגיבה. כיצד מגיבה? באמצעות רגש, כמובן. דבר זה הוא שיצר חלוקה חדה וברורה ביותר בין הנשים לגברים: בעוד שהגבר שייך לעולם האינטלקט והמחשבה, שטבעו הוא הפער בין מה שיש לבין מה שצריך להיות, האישה שייכת לעולם הרגש, שטבעו הוא תגובה פאסיבית למאורעות.
נניח לדוגמה מישהו אומר לכן משהו שאינכן אוהבות לשמוע על עצמכן. סביר להניח שתגיבו לכך באופן רגשי. עכשיו, ברור שרגש איננו פעולה; אין בו שום תנועה קדימה אלא להפך,   הרגש הוא הנסיגה אחורה או פנימה אל תוככן. כך שרגשות הם ביטוי לנסיגה, והם האופן הפאסיבי שבו הנשים פועלות. מכיוון שהן נדחקו הלאה והצידה מתוך מהלכי ההיסטוריה האנושית, הן החלו לפתח מנגנון תגובה, שהיווה תחליף הן ליכולת הפעולה שלהן והן לטבען העכשווי.
האישה רואה שהיא אינה יכולה להנחות את המאורעות. אף אחד לא שואל אותה, כי הגברים הם תמיד תוקפנים, אלימים, שאפתנים ומהירים יותר. אולם מאחר שהיא חייבת לתעל את אנרגיית הפעולה לכיוון כלשהו, אנרגיה זו מקבלת צורה של תגובה: "לפחות הפעולה שלי תהיה פעולה פנימית, פעולה רגשית. נכון, זו פעולה מופנמת יותר, אבל זה האופן שבו אני מתייחסת למאורעות, זה האופן שבו אני משתתפת בהם".
באותה מידה מנגנון התגובה החליף גם את הטבע העכשווי של הנשים. באופן טבעי, נשים הפסיקו לרצות להיות בתוך העכשיו; הפסיקו לרצות לנכוח בתוך הסיטואציה. אט אט הן איבדו עניין, בראותן שהעכשיו שלהן אינו נחוץ. במקום זה, הן יצרו לעצמן את עולם הנסיגה הזה, שאליו הן יכולות לפרוש מתוך הסיטואציה. בהיעדר כל יכולת להשפיע על המאורעות ולעצב אותם, הכוח היחיד שנותר בידיהן היה הכוח הרגשי. זו, למעשה, ההיסטוריה הנשית כולה על רגל אחת: ההיסטוריה של הרגש, אשר אצורה בקרבן כהיסטוריה קורבנית, תגובתית, נסיגתית, שכוחה היחידי הוא הקיטור.
מה נשאר חוץ מלהתלונן? להתלונן, לבכות, להתמלא ברחמים עצמיים, לכאוב, להיפגע, להרגיש מתוסכלת ומרירה... מה עוד נשאר? ברגע שהאישה נדחקה הצידה ממאורעות ההיסטוריה האנושית, היא פשוט עזבה למקום שבו כוחה היחיד טמון בתלונה. התוצאה היא שמה שאצור בקרבכן כעת בתור הגוף הרגשי הנשי הקולקטיבי הוא, במלה אחת, תלונה: "אני מתלוננת! אני מסתכלת על הגבר שמנהל את העולם, וכל מה שנשאר לי זה להתלונן. ואם הגבר לא ייתן לי להתלונן – וישתיק אותי באלימות ובאגרסיביות - אז גם לזה יש לי פתרון: להיכנס לדיכאון".
הדיכאון הוא הנשק האחרון של האישה. דיכאון הוא לא אחר מאשר התכנסות אל תוך עצמה, מתוך ההבנה שהיא לא שייכת למאורעות, היא לא יכולה להשפיע עליהם או להיות חלק מהם. בעולם הזה אין בה צורך; לא צריכים את היצירה שלה ולא את התרומה שלה. כעת כל שנותר הוא להתעטף בתוך עצמה, להתכנס ולהתחיל לשקוע. מסיבה זו הדיכאון הנשי  מפורסם הרבה יותר מהדיכאון הגברי. 
קחו לדוגמה את תופעת הדיכאון שלאחר לידה. דיכאון זה מגיע לאחר שהאישה חוותה את עצמה כמשמעותית וכנחוצה ביותר. למשך תשעה חודשים היא הרגישה סוף סוף ככוח יצירתי; הכל היה ממוקד בה ובאנרגיה שהיא מייצרת. לאחר הלידה היא מרגישה כל כך תשושה ומרוקנת, כאשר היא מגלה שגם אם לזמן מה נראה היה שכל..
 המשך המאמר באתר שמש חדשה  - תרבות של אהבה בכל תחומי החיים

באתר שמש חדשה תוכלו לקרוא עוד על גברים וגבריות חדשה ועל נשים ונשיות חדשה

דירוג המאמר:

תגיות של המאמר:
 שי טובלי

איש חזון ופילוסוף, סופר ועיתונאי, ששם לו למטרה לחולל מהפכה תרבותית עמוקה. קרא על שי טובלי ועיר האהבה באתר שמש חדשה. קרא מאמרים של שי טובלי באתר מאמרים. קרא מאמרים של שי טובלי באתר רידר. לחץ כדי לקרוא על סדנאות שבהם מועבר הידע של שי טובלי . קרא על פסיכולוגיה על פי שי טובלי בדף זה.


 


מאמרים נוספים מאת שי טובלי
 
זיהוי יופי בדממה
08/11/08 | עיצוב
בדממה יש יופי, המרכיב השישי של יופי, לא נמצא באובייקט עצמו, אלא בסובייקט התופש, באופן שבו אתם מקשיבים, באופן שבו אתם תופשים. אם אז התופש הוא התברך בהקשבה ובדממה, והאובייקט הנתפש הוא מלא יופי, אז קורה מיזוג.

יופי וסגנון חיים – כיצד מזהים ויוצרים יופי?
08/11/08 | עיצוב
כמובן תמיד ישנם העדפות לכאן ולכאן, תמיד יהיו את אלה שיגידו שמשהו נראה להם פחות יפה בזמן שאתם תחשבו שזה יפה, והניואנסים הדקים הללו הם לא כל כך חשובים, מדי פעם יכולות להיות אי הסכמות לגבי הנוגע באסתטיקה ויופי בצורה מסוימת. יש מעט מאד אי הסכמות לגבי יופי של הר, או יופי של ענן, או יופי של זברה, של סוס אצילי, של פרח, אבל אי ההסכמות הן לא מה שחשוב מבחינתנו, מה שחשוב הוא איך אנחנו מפתחים טעם, איך אנחנו מפתחים רגישות, איך זה נהיה טבעי אצלנו לזהות יופי, אצלנו ואצל אחרים.

יופי ואסתטיקה במסע הרוחני
אנחנו עשויים להאמין שהגופים שלנו לא חייבים להיות מחוטבים, מפותחים, נאים, ניצבים בגאווה מפני שכל אלה הם רק דחפי אגו, תשוקות חומריות. גם האמונות הללו הן שקריות ומסתירות מאחוריהן נטייה להזנחה, לחוסר משמעת עצמית, חוסר אכפתיות ותקווה עזה לטשטש את הילדותיות שלנו.

החשיבות של יופי ואסתטיקה
אנחנו עומדים בשיחה הקרובה להתמקד בנושא של יופי ואסתטיקה בהקשר של החשיבות או יותר נכון החיוניות ההכרחיות של יופי ואסתטיקה – למה הם כל כך חשובים.

האורגזמה הנשית
מכיוון שהנרתיק אינו מותאם כלל לקליטתו ולקבלתו של כוח, מכיוון שהוא אינו בנוי להיפתח כך, היה עליו לחנך את עצמו כדי להיענות לכוחניות הגברית. וכך, עם הזמן הוא החל להתאים את עצמו לאופי זה של חדירה.
הנרתיק כלל אינו מכוון להגיע לאורגזמה כתוצאה משפשופים ומחיכוכים נכונים. אין שום קשר בין ביצועים לבין יכולתו להיפתח. זאת בניגוד גמור להשלכה שהעולם הגברי הטיל על הנשים, השלכה שמתבטאת יותר מכל בעולם הדימויים הפורנוגרפיים. הדימוי של הגבר החודר בעוצמה, מבצע ביצועים נהדרים ומביא את האישה לאורגזמה אחר אורגזמה, הוא המצאה של גברים בלבד.

נשים בתרבות האנושית
נשים הן מה שגברים רוצים שהם יהיו הם מתאימות את עצמם . הם משנות צורה בהתאם לרצון של הגבר, אין להן עצמאות משלהן וכתוצאה מכך התפתח הזרם שכעת הוא כבר זרם עכור לחלוטין זרם של הפמיניזם, שהוא סוג של לוחמנות או מחאה מתמדת כנגד כוחו של הגבר בעיצוב האישה, העובדה שהגבר יוצר את האישה. ומבוסס אך ורק למעשה על שלילת הכוח של הגבר בעיצוב האישה . יחד עם זאת, הפמיניזם גם הוא מבלי דעת עיצב את האישה בהתאם לתרבות שהגבר יצר.

הגוף הרגשי הנשי
מפני שנשים לא הובילו את ההיסטוריה האנושית, מפני שהן חסרות את ההיסטוריה שלהן, מפני שהן לא חיות את ההווה שלהן וחיות את העתיד של הגברים, הן המציאו לעצמן פתח מילוט בצורת עולם הרגש. במקום ההיסטוריה הכללית, יצרה האישה לעצמה היסטוריה משלה: היסטוריה של הרגש והכאב.
זוהי ההיסטוריה של התגובה, של הקורבן. זוהי ההיסטוריה של האחת שצופה במאורעות, נגררת בעקבותיהם, ורק מגיבה. כיצד מגיבה? באמצעות רגש, כמובן. דבר זה הוא שיצר חלוקה חדה וברורה ביותר בין הנשים לגברים: בעוד שהגבר שייך לעולם האינטלקט והמחשבה, שטבעו הוא הפער בין מה שיש לבין מה שצריך להיות, האישה שייכת לעולם הרגש, שטבעו הוא תגובה פאסיבית למאורעות.

נשיות חדשה
נסו לרגע לתאר לעצמכם עולם שכל הגברים נעלמו ממנו בבת אחת, מה היה קורה אם בעתיד דמיוני כלשהו הגברים היו מחליטים שנמאס להם מנשותיהן התלותיות והבכייניות ובפרץ של מעשיות נמרצת היו בונים ספינת חלל אימתנית, עולים עליה ונעלמים לתוך הקוסמוס... ואז, מה היו עושות הנשים כשהיו נותרות לבדן? כיצד הן היו חיות בעולם שבו שום אביר על סוס לבן לא יכול להגיח מהאופק, שבו אין במי להיאחז ועל מי להיתלות, והאסון הכי גדול, תסריט האימים והסיוט האולטימטיבי מבחינתן: עולם שבו כשמשהו לא קורה כפי שצריך – אין את מי להאשים!

טנטרה של הלב - הקשר בין סקס לאהבה
הטנטרה של הלב הופכת סקס לאהבה. זוהי למעשה אחת המטרות המרכזיות שלה והיא מייחסת חשיבות רבה מאד לסקס. למעשה, כאשר יש אהבה, סקס הופך לאחת מהצורות הטבעיות והבסיסיות ביותר של אותה אהבה וכאשר יש אהבה בסקס, האהבה עצמה פותרת את כל הבעיות המיניות ופותרת את כל המורכבות הפסיכולוגית הרגילה סביב סקס. כך שהיא פותרת גם את האספקט הפיזי, האספקט הפיזיולוגי וגם פותרת את האספקט הפסיכולוגי.

טנטרה של הלב - הפרקטיקה
בשלב השלישי נתחיל להרגיש בתוכנו מין משיכה מאד חזקה כלפי המימוש של האחר. זה הכל מופיע באופן אורגני. המשיכה הזאת לממש את האחר, לממש את מה שהוא רוצה, זו משיכה שנמצאת בכל אחד מבני האדם. בכל אחד מאיתנו מצוי האחד שהיה רוצה לשרת את העולם, לשרת את האהבה
     
 
© כל הזכויות שמורות לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
שיווק באינטרנט על ידי WSI