דף הבית רוחניות נומרולוגיה מחד בשביך לשבתיך
מחד בשביך לשבתיך
Yafator 16/11/20 |  צפיות: 17



מחד בשביך לשבתיך

מצות זכירת יום השבת בכל יום

ביצה ט״ז א׳, תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה, אבל הלל הזקן מרה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה׳ יום יום. תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד בשביך לשבתיך (״מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה״ - רש״י) ובית הלל אומרים ברוך ה׳ יום יום.

והנה אף שקי״ל שב״ש וב״ה הלכה כבית הלל מ״מ הובאו דברי הגמרא הזו בטור או״ח סימן רמ״ב, וכ׳ האור זרוע <הל׳ ערב שבת סי׳ י״ח אות ג׳> "הרוצה לעשות כב״ש עושה, שב״ה מודים לב״ש דהכי עדיף טפי", "ואע״פ שאמרו אבל הלל מדה אחרת היתה עמו הכי פירושו שאע״פ שכל מעשיו לש״ש היתה בו מרה זאת אבל גם הלל מודה שמדת שמאי עדיפא". ע״כ הלשון בדרכי משה סימן ר״נ שהביא מאו״ז, וכ״ה בפרישה סי׳ רמ״ב אות י״ד ובמג״א ר״נ ס״ק א׳, ובב״ח רמ״ב שהאידנא נהגו כב״ש.

קרא כאן חלום על דם

[ויש מהאחרונים שביארו דהא שמודה הלל דכב״ש עדיפא היינו לכל העולם, ורק לפי מדרגתו בבטחונו בה׳ אחז בדרך של ברוך ה׳ יום יום. וע״ע מהרש״א ח״א שם. ואמנם הרמב״ן בפי׳ התורה ס״ל דב״ש וב״ה פליגי בענין המאכלים והקשה על רש״י שם ועי׳ להלן ובמפרשי רש״י שם].

  1. בביאור הנהגת מחד בשביך לשבתיך - משום כבוד השבת

ועלינו לעמוד ביסוד הנהגה זו של ׳מחד בשביך לשבתיך׳ - שגדרה כלשון רש״י ׳מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה׳ - ומה הוא הענין בנתינת הלב לשבת, למאכליה ועסקיה, מאחד בשבת לשבת.

ולכאורה ביאור הנהגה זו היא מגודל השבת וכבודה, שכבר מיד עם צאתה נתונה הדעת לכבד את השבת הבאה ולענגה בתכלית השלמות, וזהו הידור ושלמות במצות כבוד שבת.

וכך משמע ממה שהובא דין זה ברמ״א בדרכ״מ בסימן ר״נ שענינו של סימן זה הוא מצות ההכנה לכבוד שבת, וה״ט משום שדברי ב״ש הם ההקדמה לכבוד שבת, באופן הכי מוקדם שניתן לכבד את השבת.

וכן מפורש ברבנו בחיי (שמות ל״א ט״ז> עה״פ ׳ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת׳, "על דרך הפשט לתקן צרכי שבת, מלשון וימהר לעשות אותו וכן לבן הבקר אשר עשה, הכל לשון תיקון. וביאור הכתוב שיהא אדם זהיר בכבוד שבת להשמר מכל מלאכה ולהשתדל שיכין לצורך השבת כדי שיהא לו מנה יפה לשבת וכמו שארז״ל מחד שביך לשפתיך". ומבואר שמכלל המקרא ד״לעשות את השבת" נכלל חובת השתדלות וזהירות להכין מנה יפה לשבת וע״ז הביא כמו שארז״ל מחד שביך לשבתיך.

  1. מכלל מצות זכירת שבת לזמן כל חפץ יפה לשבת

אמנם לכאורה ביסוד הענין ישנה דרך נוספת.

"זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ׳ ח׳) וברש״י הביא מהמכילתא "תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת", לכאורה כפשוטו היה אפשר לפרש שגם זכירה זו של נתינת לב תמיד מטרתה לגדל את השבת ולכבדה בכך שנזכרת היא תמיד, וע״י הזכירה תמיד יכבדוה בכך שאם נזדמן לך חפץ יפה מזמינו לשבת. וכ״ז מכלל כבוד שבת הוא.

והנה הרמב״ן בפי׳ התורה שם - אחר שהביא דברי רש״י ודברי הגמ׳ בביצה משמאי והלל - כתב "ועל דרך הפשט אמרו שהיא מצוה שנזכור תמיד בכל יום את השבת שלא נשכחהו ולא יתחלף לנו בשאר הימים", ומקור הדברים במכילתא שם ׳רבי יצחק אומר לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים אלא תהא מונה לשם שבת׳, ופירשה הרמב״ן "שהגוים מונים ימי השבוע לשם הימים עצמם יקראו לכל יום שם בפני עצמו או על שמות המשרתים כנוצרים וכר, וישראל מונים כל הימים לשם שבת אחד בשבת שני בשבת כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יום".

מידע על הרב לוי יצחק לינקר

ע״פ זה מפרש הרמב״ן מנהגו ומדרשו של שמאי הזקן - שהביא הרמב״ן שם ממכילתא אחרת (מכילתא דרשב״י) וזו לשונה "שמאי הזקן אומר זכירה עד שלא תבא, שמירה משתבא, ומעשה בשמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מפיו לקח חפץ אומר זה לשבת כלי חדש אומר זה לשבת"." מבאר הרמב״ן "ואומר אני שזהו מדרשו של שמאי הזקן שפירש מצות זכור עד שלא תבא כלומר שלא נשכחהו בשום פנים. אבל הזכירו בברייתא עוד מדת חסידותו שהיה הוא מזכירו גם במאכליו ואוכל לכבוד שבת כל ימי חייו, והלל עצמו מודה במדרשו של שמאי אבל היתה בו מדה אחרת במאכלים מפני שכל מעשיו היו לש״ש והיה בוטח בה׳ שיזמין לו לשבת מנה יפה מכל הימים".

נמצאנו למדים מדברי הרמב״ן ב׳ יסודות, הא׳ דעת הרמב״ן שעל דרך הפשט כוונת המקרא של זכור את יום השבת היא מצות זכירת השבת תמיד בכל יום, וזהו מה שאנו מונים את ימות השבוע לשם שבת, אחד בשבת ושני בשבת וכר.

ועוד למדנו שמנהגו של שמאי הזקן מכלל מצות זכירה זו היה, שהיה זוכר את השבת בכל חפץ שראה או בכל דבר מאכל שהיה אומר זה לשבת, ובזה קיים זכירה תמידית שלא זז זכרון שבת מפיו.

והוסיף הרמב״ן דגם הלל מודה במצות הזכירה ובהנהגה זו, אלא שבמאכלים נהג אחרת והיה בוטח בה׳.

  1. בבירור מצות זכירת שבת בכל יום

והנה במצות זכירה גופא שנצטוינו לזכור את השבת תמיד בכל יום, יש לדון ולברר אם ענינה ׳כדי שלא נשכחהו ולא יתחלף לנו בשאר הימים׳ כלשון הרמב״ן, שלשון זו לבדה ניתנת להתפרש שעיקר המצוה הוא כדי שלא יטעו ולא תשכח השבת, אבל אין ענין בזכרון השבת כתכלית בפני עצמה מצד הזכרון גופיה.

והיה ניתן לדון לפרש שהזכירה היא מכבוד השבת וגדולת יקרה, שכל ימות השבוע נקראים בשמותם על השבת, וזה שזכרונה לא מש מפינו הוא כבוד השבת וחשיבות לשבת.

והנה יש מהאחרונים שפירשו שענין הזכירה הוא המשכת הברכה והקדושה מן השבת מקור הברכה והקדושה לימות החול, וכן מבואר בחיי אדם (הל׳ שבת כלל א׳) שב׳ "וציותה התורה לזכור בכל יום ויום את השבת... וכן כשמונין מנין הימים יהיו מונים ע״י השבת דהיינו יום ראשון בשבת ויום שני בשבת וכן כולם, כי קדושת השבת היא נמשכת לכל יום כי הוא המרכז האמצעי שכל ימי השבוע יונקים ממנו". וכ״ה ברד״ל בהנהגותיו לפדר״א פרק כ׳ הגה״ה י״א שמפרש דהוא כדי להמשיך מקדושת וברכת יום השבת לכל ימי השבוע. וע׳ גם בחת״ס המובא בענין ׳מלוה מלכה׳ שכ״כ עי״ש בלשונו.

אמנם בדברי הרמב״ן שם נתבארו הדברים בדרך אחרת בביאור יסוד המצוה לזכרון שבת, וז״ל "כי בזכרנו אותו תמיד נזכור מעשה בראשית בכל עת ונודה שיש לעולם בורא, והוא צוה אותנו באות הזה כמו שאמר כי אות היא ביני וביניכם, וזה עיקר גדול באמונת האל".

ומבואר בזה - דענין הזכירה בכל יום תמיד הוא כדי לזכור מעשה ראשית בכל עת ונודה שיש לעולם בורא, והיינו שלא ימוש מפינו זכרון האמונה - זכרון מעשה בראשית והבורא.

[וע׳ ברמב״ן פר׳ בא (פרק י״ב> שמפרש החדש הזה לכם ראש חדשים שעניינו שימנו אותו ישראל חודש ראשון, וממנו - מניסן ימנו כל החדשים שני שלישי וכר, "וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותנו ממנו אחד בשבת ושני בשבת כאשר אפרש, כן הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החודש הראשון והחדש השני וכר", וע׳ רמב״ן סוף פר׳ בא שענין זכירת יציאת מצרים במצות רבות הוא להיות לנו תמיד עדות במופתים ובאמונת האלוקים, וממש עד״ז מצות זכירת השבת לזכרון האמונה ומעשה בראשית תמיד].

נמצא מעתה דמנהגו של שמאי הזקן אינו משויך כלל ל״כבוד השבת" אלא לקיום זכירת השבת בכל עת שהוא ענין האמונה דשבת בזכירת מעשה בראשית בכל עת. ואי״ז מדין כבוד שבת אלא ממצות זכירת שבת.

[וכבר הובאו (בענין זכר למעשה בראשית) לשונות הרמב״ן בכ״מ שזהו הטעם שהשבת שקולה כנגד כל המצוות לפי שבה נעיד על כל עיקרי האמונה, "ושהיא מעידה על מעשה בראשית", ולפי״ז מצות הזכירה מיסוד ועיקר השבת היא, להעיד על האמונה וזכרונה תמיד].

[והנה למדו חז״ל מהאי קרא דזכור את יום השבת לקדשו מצות קידוש היום בדברים, וכ׳ הרמב״ן בסוף דבריו בפסוק זה "לרבותינו עוד בו מדרש ממילת לקדשו... שהמצוה הזו למדה ממלת ׳לקדשו׳, אבל ׳זכור את יום השבת׳ מצוה לזוכרו תמיד בכל יום כמו שפירשנו, אלא שכל מצות הזכירה במנין אחד בחשבון רמ״ח מצות שנצטוינו". ויש לברר עוד בגדרי מנין המצוות מ״ט נמנו לאחד].



דירוג המאמר:

תגיות של המאמר:

 Yafator


 


מאמרים נוספים מאת Yafator
 
ענין י״א - בין קדושת שבת לקדושת יו״ט הבדלת נט
16/11/20 | פנג שווי
דברי הראב״ן בפסחים שמפרש החילוק בין קודש שקידש הקב״ה לקודש שקידשו ישראל

תוכן מורחב ומפורט
ענין א׳ - זכר למעשה בראשית א

מלוה מלכה
סעודת מוצ״ש להמשיך ברכה לכל השבוע

מחד בשביך לשבתיך
מצות זכירת יום השבת בכל יום

שבת זכור
מלחמת עמלק משום חילול שבת של ישראל

שבת זכור
מלחמת עמלק משום חילול שבת של ישראל

השבת והתשובה
16/11/20 | תראפיה
בכמה מקומות מצאנו שייכות וקשר בין השבת לתשובה, ויובא בזה כמה מקורות בענין זה

אות התפילין - השראת השכינה
והנה התפילין "נקראים ׳תפילין׳ לשון פלילה שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ודרשינן אלו תפילין שבראש"

אות התפילין - השראת השכינה
והנה התפילין "נקראים ׳תפילין׳ לשון פלילה שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ודרשינן אלו תפילין שבראש"

בקו׳ הראשונים למה בחול לא סגי באות דמילה
16/11/20 | פנג שווי
ובעיקר קושית הרוקח שהקשה מ״ט בחול צריך להניח תפילין והא איכא אות מילה אשכחן בראשונים עוד בזה
     
 
שיווק באינטרנט על ידי WSI