אמר החכם "תכלית הידיעה היא שלא נדע" וכמו שאמר שלמה המלך אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחֹקָה מִמֶּנִּי . ולכאורה מה פשר העניין ? מדוע בתכלית הידיעה שבה אדם משיג את תכלית ושלמות השכל והידיעה, דווקא שם הוא אינו יודע ?

ולכאורה ההסבר הוא די פשוט, כי בחוש רואים, שככל שאדם לומד יותר, כך הוא מבין שהוא יודע פחות. וא"כ ככל שאתה לומד יותר, כך אתה מבין שאתה יודע פחות. אלא שעדיין לא ברור מדוע בתכלית הידיעה, דהיינו כאשר אתה בתכלית, דהיינו שאתה באמת יודע הכל, מדוע גם אז אינך יודע כלום ?

אם נתבונן נראה, כי ישנם שני סוגים לימוד שבהם המוח האנושי לומד מידע חדש. ישנו לימוד לרוחב וישנו לימוד לעומק. וכל המידע שנכנס לראשו של האדם, יכול להיות או מידע לעומק או לרוחב (או שילוב של שניהם ביחד). ומה ז"א ?

נניח לדוגמא שקיבלת מידע שהוא חסר ערך עבורך, מידע כזה הוא מידע לרוחב, כי הוא רק הוסיף לך עוד ידיעה למאגר הידיעות שלך, אבל לא הוסיף לך שום הבנה על הדברים שאתה כבר יודע או שתדע. לעומת זאת, אם קיבלת מידע שבאמצעותו אתה מבין טוב יותר דברים נוספים, הרי שזהו לימוד לעומק. כי המידע עזר לך לא רק לדעת עוד משהו, אלא גם להבין טוב יותר דברים אחרים.

אם נתבונן עוד נראה, כי כל פיסת מידע שהיא סתמית עבור אדם אחד, היא יכולה להיות בעלת משמעות אצל אדם אחר. והכל תלוי לא במידע עצמו, אלא בתכונות הלימוד והמידע שיש לשומע, צורת החשיבה שלו וכולי.

כפי שכבר התבאר, החכם לומד מכל דבר, דהיינו שככל שהאדם חכם יותר, כך הוא מנצל טוב יותר את כל המידע שברשותו, וכך הוא לומד טוב יותר מכל תחום לכל תחום. כי החכם חושב לעומק ! החכם לא מסתכל על המעטפת החיצונית בלבד של המידע, שאכן אין לה שום קשר לשום דבר אחר (מה שגורם למידע להיות ייחודי זאת הרי המעטפת שלו), אלא החכם מתבונן לעומק העניין, מדוע המידע כפי שהוא, כיצד מה שגרם למידע להיות כפי שהוא מסביר ומשפיע על דברים אחרים וכולי. ועל ידי זה החכם בעצם לומד מכל דבר לכל דבר כי הלימוד שלו הוא לעומק.

וכאשר האדם לומד לעומק, הרי שבדבר אחד שהוא מבין לעומק באמת, הוא יודע המון דברים שאצל אנשים אחרים נחשבים להמון מידע ולהמון ידיעות. כאשר לדוגמא אתה מבין את הנוסחא הבסיסית שעל פיה מערכת עובדת, הרי שאתה לא צריך לזכור את כל המקרים הפרטיים האפשריים של המערכת, כי אתה הרי מבין ויודע את המקרה הכללי והנוסחא הבסיסית שממנה נובעים כל שאר המקרים. וממילא במקום לזכור הרבה דברים, אתה זוכר ומבין רק דבר אחד שהוא השורש. (ובמקרה כזה, אתה יודע טוב יותר את מקרי הקצה, יותר ממי שלמד אותם. כי אתה מבין את השורש טוב יותר).

וכיצד מגיעים להבנת השורש וכללי היסוד בכל מערכת ? על ידי הקדמות, שהם המקרים הפרטיים. כגון לדוגמא בחוקי הפיזיקה, שבכל פעם מתבוננים ב X מקרים, וקובעים על פיהם נוסחא של המקרה הכללי. וכך עושים בכמה נושאים שונים. ולאחר מכן מוצאים את חוק בסיסי יותר שבגללו כל החוקים הם כפי שהם וכולי. לדוגמא "חוק המשיכה / כבידה / גרוויטציה". בהתחלה חשבו שכל דבר נמשך כלפי מטה. ואז שגילו שהעולם עגול, תיקנו את החוק לכך שכל דבר נמשך כלפי הארץ, ואח"כ שראו שכוח המשיכה קיים גם בחלל, אז ניסחו את החוק אחרת שהוא תלוי במסה של העצמים שנמצאים זה ליד זה.

ובכל מקרה, אחרי שבעצם מגיעים למקרה הכללי ביותר ולהבנת שורש העניין והיסוד שממנו נובע הכל, הרי שאין צורך לדעת הרבה דברים ומספיק שמבינים את ההיגיון והכללים הבסיסיים ביותר שמהם הכל נובע. וכאשר האדם לומד ומבין דברים לעומק באמת, כך הוא צריך לדעת פחות דברים ופחות מקרים פרטיים, כי ידיעה אחת שלו כוללת את כל שאר הידיעות.

ואם נתבונן נראה, כי זה שכאשר אדם לומד יותר כך הוא חושב שהוא יודע פחות, הדבר הזה קורה רק בלימוד לרוחב, שבו הרוחב הוא אין סופי ובו באמת ככל שתלמד יותר, תחשוב שאתה יודע פחות, כי המידע הרוחבי הוא אין סופי. יחד עם זאת, ככל שאתה לומד יותר לעומק, ככה אתה באמת יודע יותר. וא"כ תכלית הידיעה אמורה להיות מצב שבו אדם יודע את כל המידע שקיים בעולם בידיעה אחת, ויודע את השורש של כל הדברים שקורים בעולם. וא"כ מדוע בידיעה כזאת, אינך יודע, הרי אדרבה אתה יודע גם יודע הכל, כי כאשר אתה באמת יודע את השורש של הכל, הרי שאתה באמת יודע את הכל. וא"כ מדוע תכלית הידיעה היא שלא נדע ? ומדוע דווקא בתכלית הידיעה שבה יודעים הכל, דווקא שם לא יודעים כלום ?

אך נקדים עוד הקדמה אחת ונבין את העניין. והיא כי הנכונות של מידע, מבוססת כמובן על החוק הבסיסי יותר שגורם למידע להיות נכון. לדוגמא, לו יצויר שמחר יגלו שהיכן שהוא ביקום שחוקי הפיזיקה מתנהגים אחרת, הרי שבאותו הרגע יצטרכו לשנות את חוקי הפיזיקה או לפחות להבין שהחוקים הקיימים אינם חוקי היסוד, אלא חוקים רק של מקרים פרטיים (וכפי שאכן קרה כאשר גילו את החורים השחורים שיש בחלל, ששם חוקי הפיזיקה שונים מכפי שהם מוגדרים אצלנו ). ואם תמצא לדוגמא הוכחה מתמטית שחוק פיזיקאלי אינו נכון, הרי שבאותו הרגע זה יגרום לכך שנבין שאנחנו לא באמת מבינים כיצד הדברים עובדים. וכפי שאכן קרה בסתירות שהתגלו בין תורת היחסות לבין תורת הקוונטים ושעד היום המדע לא הצליח למצוא פתרון לעניין (למרות שההסבר קיים – כפי שניתן להבין אחרי קריאת המאמר הזה ).

וזהו פשר העניין של תכלית הידיעה היא שלא נדע, כי באמת השורש של כל הידע והמידע וכל הדברים שקורים בעולם, הוא כמובן השורש של העולם עצמו. והשורש של העולם עצמו, הוא עצמו למעלה מהשכל האנושי, כי העולם עצמו נברא יש מאין בכל רגע מחדש, וזה דבר שהוא כמובן מעל לתפיסה אנושית וכפי שכבר התבאר בהרחבה.

נמצא אם כן, כי השורש של כל המידע שקיים בעולם, הוא עצמו נוגד את השכל ומעל לשכל. וממילא, כאשר האדם משיג בשכלו את שורש המידע של העולם, ומשיג בשכלו כיצד כל דבר שבעולם קשור לשורש האמיתי שלו וכיצד כל דבר שקורה בעולם קשור לסיבה הראשונה של כל הסיבות שקורות בעולם, הרי שכאשר הוא מבין את הסיבה הראשונה, והוא באמת מבין שממנה נובעות כל הסיבות, הרי שאז הוא לא מבין כלום, כי הסיבה הראשונה היא נגד השכל. וממילא כאשר אתה מבין שהשורש של כל מה שקורה הוא נגד ומעל השכל האנושי, הרי שבאותו רגע אתה לא מבין כלום.

בעניין תכלית הידיעה אשר לא נדע ממש, עד אין סוף, שלא נדע שאיננו יודעים.

זֶה בְּחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה. וְתַכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלּא נֵדַע... וְתַכְלִית זֶה בְּחִינַת (קהֶלֶת ז) : "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה, וְהִיא רְחֹקָה מִמֶּנִּי", הַיְנוּ זֶה עִקָּר הַחָכְמָה שֶׁיַּשְׂכִּיל שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ הַחָכְמָה... שֶׁזֶּה הַתַּכְלִית הוּא הַמַּקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בְּחָכְמָה

וְאָמַר שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַכְשָׁו שְׁנֵי דְּבָרִים, אַךְ אֵינִי יָכוֹל לְאָמְרָם כִּי נִרְאִים כִּפְשׁוּטִים. כִּי גַּם פְּשׁוּטוֹ שֶׁל דָּבָר הִיא כָּךְ לִכְאוֹרָה, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן נוֹדַע לוֹ עַכְשָׁו אֵלּוּ הַדְּבָרִים...

וְהַשֵּׁנִי נוֹדַע לוֹ מַה שֶּׁאִיתָא תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע, אֲשֶׁר לא נֵדַע מַמָּשׁ. (וְלא בֵּאֵר גַּם כֵּן כְּלוּם, רַק דָּחַק גַּם כֵּן הַתֵּבוֹת אֲשֶׁר לא נֵדַע לא נֵדַע מַמָּשׁ) וְאַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטוֹ שֶׁל דָּבָר כָּךְ. אַף עַל פִּי כֵן רַק עַכְשָׁו נוֹדַע לִי זֶה הַדָּבָר שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה הִיא אֲשֶׁר לא נֵדַע, לא נֵדַע מַמָּשׁ... כִּי עַכְשָׁו נוֹדַע לִי שֶׁתַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע מַמָּשׁ. וְדָבָר זֶה גַּם כֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְאָמְרוֹ וּלְבָאֲרוֹ כִּי נִרְאֶה כִּפְשׁוּטוֹ, אַךְ בֶּאֱמֶת רַק עַכְשָׁו נוֹדַע לוֹ זאת

וּבְעִנְיַן תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לא נֵדַע, סִפֵּר גַּם כֵּן קְצָת עִמָּנוּ אֵיזֶה פְּעָמִים אֵיךְ בְּכָל יְדִיעָה יֵשׁ זֶה הַתַּכְלִית וְעַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁזּוֹכִים לָבוֹא לְזֶה הַתַּכְלִית אֲשֶׁר לא נֵדַע, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן אֵין זֶה הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן, כִּי עֲדַיִן אֵין זֶה תַּכְלִית הַיְדִיעָה כִּי אִם בִּידִיעָה זוֹ וּצְרִיכִים אַחַר כָּךְ לִטְרחַ לִזְכּוֹת לְתַכְלִית גָּבוֹהַּ יוֹתֵר לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגַת הַתַּכְלִית אֲשֶׁר לא נֵדַע בִּידִיעָה הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר, וְכֵן לְעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁלְּעוֹלָם אֵין יוֹדְעִין כְּלָל, וְאַף עַל פִּי כֵן לא הִתְחִיל עֲדַיִן לְהַשִּׂיג הַתַּכְלִית... וְעִנְיָן זֶה עָמק וְנִסְתָּר מְאד מְאד

לעניין שלמות השכל שבה זורקים את כל ההקדמות ויודעים רק את הדבר והשורש עצמו.

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג, אָז שִׂכְלוֹ שָׁב שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה. כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְּחַקְּרִים, שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל בְּכחַ, וְשֵׂכֶל הַפּעַל, וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה... וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה נִקְרָא, מַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ הַרְבֵּה דְּבָרִים בִּידִיעָה אַחַת כִּי קדֶם צָרִיךְ לֵידַע הַרְבֵּה הַקְדָּמוֹת קדֶם שֶׁיֵּדַע אֵיזֶהוּ דָּבָר, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג אֶת הַדָּבָר, מַשְׁלִיךְ הַקְדָּמוֹתָיו, וְיוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר בִּידִיעָה אַחַת

קרא עוד על פיזיקה , קוונטים , מדע , אין סוף , המוח האנושי , תכלית הידיעה , למידה ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Daat.EIP.co.il