נתונים שונים מראים שקרוב לארבעים אחוז מכמות התביעות על רשלנות רפואיתשמוגשות לבית משפט הן על רשלנות רפואית בניתוחים. בהתחשב בכך שבעשור האחרוןיש כמעט 500 תביעות מדי שנה בתחום, אנחנו למדים עד כמה רשלנות רפואית בעתניתוח הוא נושא טעון שמוכרע לא פעם רק בבית משפט.

כאשר מדברים על הנדבך של רשלנות רפואית בניתוח יש להציג תחילה את הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי גישה זו, על מנת שנוכל להבהיר מתי אנחנו יכולים להגיש תביעה כזו ומתי לא. רשלנות רפואית בניתוח איננה אופציה שעומדת בכל פעם בו ניתוח לא מצליח.

מאחר וההנחה , הנכונה אגב, היא, שלא כל ניתוח יכול להצליח ולא בכל פעם שרופא לא מצליח זה קורה בגלל רשלנות. לכן קבע המחוקק סעיפים ברורים מתי ניתן להגיש תביעות רשלנות רפואית. מדובר על המקרים הבאים:

• כאשר הרופא עושה משהו שלא נקבע לפני הניתוח והחולה לא מסכים עליו (אלא אם מדובר במקרה חירום)
• כאשר הרופא נוקט גישה לא סבירה בעת הניתוח
• אם הרופא עוזב את חדר הניתוח
• במידה והרופא נוקט גישה לא מקצועית בעליל בעת הניתוח

עורכי דין רשלנות רפואית מלאים בתיקים בתחום, אך עד שזה מגיע אליהם הדרך ארוכה. בדרך כלל עוד קודם , והרבה פעמים בלחץ תקשורתי או מחשש ללחץ כזה, יבצע המוסד עצמו בדיקה כדי לבדוק אם הרופא עמד בכל הנהלים הסבירים.

חשוב להבהיר שגם משרד הבריאות מתערב לא אחת ובודק את העניין, אחת כמה וכמה אם מדובר ברשלנות רפואית בעת לידה או הריון. אגב עבור המוסד בו בוצע הניתוח, לא מדובר רק בעניין של "לצאת טוב", אלא גם מחשש שהוא עצמו יתבע על ידי בני המשפחה או המנותח עצמו.

כמו שאמרנו הדרך לתביעה ארוכה, כדי להגיע אליה, יש להציג הוכחות שאכן הרופא נקט ברשלנות, שאכן הוא פעל באופן לא מקצועי ואכן היתה כאן התנהלות לא סבירה.

במילים אחרות, לא מספיק להוכיח שהוא כשל , דבר סביר והגיוני אלא גם שהוא נקט בגישה שמראש נידונה לכישלון והוא עשה זאת במודע, תוך עבירה על כל מה שכללי הרפואה דורשים.