בימים אלו ניהול משאבי האנוש נמנה על תחומי הלימוד המבוקשים באקדמיה, ומוצע בכל רחבי הארץ על ידי מבחר אוניברסיטאות ומכללות. אורך המסלול עומד על כשלוש שנים, כאשר קיימים מספר מסלולים המתאימים בין היתר לאנשים עובדים, וזאת לצד מלגות לתואר ראשון על בסיס כלכלי או לימודי. למתעניינים בתחום חשוב לדעת כי המקצוע המבוקש מהווה תחום חדש יחסית. מבחינה היסטורית מקורו במהפכה התעשייתית אשר יצרה מקומות תעסוקה גדולים וריכוזיים, אך למעשה גובשה התפיסה הרווחת כיום רק במחצית המאה העשרים.

תחילתו של ניהול משאבי האנוש

במהלך המאה התשע עשרה רווחה בקרב מקומות תעסוקה גישה קפיטליסטית, אשר דגלה בהסכם עבודה פשוט ובסיסי בין העובד למעביד, ללא כל התייחסות מיוחדת מצד המעביד לצרכיהם המיוחדים של עובדיו. גישה זו הדגישה והגדילה את הפערים שבין מעמד הפועלים למנהלים, והובילה למערכות יחסית אינטרסנטיות וחסרות אמון, בהן ביצעו העובדים את המוטל עליהם ללא התגייסות מוראלית או רצון לקדם את ענייני החברה ומנהליה. עם הזמן החלה להתפשט ההבנה כי גישה זו אינה מיטיבה עם ארגונים ואיננה מנצלת כראוי את הפוטנציאל הטמון בגורם האנושי. לכן החלו לחפש אחר מודלים יעילים יותר של ניהול משאבי אנוש.

שינוי התפיסה בניהול משאבי אנוש

במחצית המאה העשרים החלו להתפתח מגמות אחרות לניהול המשאב האנושי, אשר כיוונו להתערבות וליצירת חיי קהילה במקום העבודה. זאת מתוך התפיסה כי עבור ניהול יעיל של כוח האדם אין די בהסכם פשוט, וכי יש צורך ליצור מערכת יחסים ערכית ואנושית מול העובדים. למעשה, על הארגון להתייחס לא רק ליכולותיהם הטכניות אלא להתחשב גם בצרכיהם הנפשיים, המשפחתיים והחברתיים, מה שיעלה את תחושות השייכות והמחויבות של העובד ויגרום להעלאת תפוקתו. תיאוריות אלו התפתחו בהדרגה לכדי גישות הניהול הקיימות כיום, אשר עדיין נלמדות ונחקרות  במוסדות להשכלה גבוהה ונחשבות למקצוע מבוקש ומאתגר.