אמרי שפר ג' תמוז ה'תשע"ז
נכתב על ידי: דוד דרומר
תאריך: 27/06/17

והנה פרח מטה אהרון... (יז', כג'(  מסופר כי כשהגיע האפיפיור לביקור בירושלים (תשכ"ד( התלווה אליו לסיור מנכ"ל משרד הדתות דאז ד"ר ש.ז כהנא ז"ל שאל האפיפיור: 'למי לדעתך שייכת ירושלים לערבים או ליהודים? ענה לו ד"ר כהנא 'בתורה מסופר כי כשהייתה מחלוקת למי שייכת הכהונה? לא עזרו כל ההוכחות, נשרפו נושאי המחתות, קורח וכל עדתו נבלעו ועדיין לא שכחה המחלוקת. רק כאשר פרח מטה אהרון כולם קיבלו ושתקו'. 'כך כשרואים את ירושלים היהודית פורחת ואילו הערבית אפורה ושוממה ברור לנו למי שייכת ירושלים . וכך גם ארץ ישראל - היא לא פרחה לשום עם, רק כאשר שעם ישראל שב אליה וזו ההוכחה' (מתוך 'מתוק מדבש, הרב בוקרה שליט''א, עלון 128'.)

ידוע ומפורסם מה שאמרו דורשי רשומות אשר הראשי תיבות של שם החודש תמו"ז הוא ז'מני ת'שובה מ'משמשין ו'באין. ועוד אמרו אשר הוא ראשי תיבות ז'ריזין מ'קדימין ו'עושין ת'שובה!

כתב הגר"ח פלאג'י (בספרו תוספת חיים) אני הגבר ראתה עיני מיום שעמדתי על דעתי, כי כל איש ואישה משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר שהיו ביניהם מחלוקת לא יצאו נקיים הב' כיתות, ולקו בין בגופן בין בממונם ר"ל. ומי שיש לו דעת יעמיק מאד בזה, ולעולם יהיה מוותר משלו בין בגופו בין בממונו בין בכבודו, ויצא הפסדו בשכרו, שיהיה לו שכר טוב בעוה"ז ובעוה"ב, מסיבת היותו "אוהב שלום ורודף שלום".

כתב החפץ חיים אמרו חז"ל מחלוקת בבית סופו להיחרב, מחלוקת בבית הכנסת סופו להתפזר, ולא עוד אלא שסופו להשמם. מחלוקת בעיר - שפיכת דמים בעיר. שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת וכן שני בתי דינים וביניהם מחלוקת - סופן למות, ולא עוד אלא שמחלוקת בבית דין חורבן עולם. תדע שכן הוא, שכל זמן שיש שלום בפמליא של מטה - יש שלום בפמליא של מעלה שנאמר "הבונה בשמים מעלותיו" אימתי? בזמן "ואגדתו על ארץ יסדה", כלומר בזמן שישראל נאגדין באגודה אחת ובשלום זה עם זה.

אכילה יהודית (אגעדאנק - נשא)

גם כאשר יהודי נוגס במאכלו, אפשר לראות עליו שיהודי הוא , ושאכילתו אכילה יהודית היא . המלמד הוותיק, רבי מרדכי זאב בלוי זצ"ל, סיפר סיפור מופלא בשם רבו,  שהעיד שבדידו הווה עובדא, ויש בסיפור זה מסר מאלף וחשוב עד מאוד בענייני חינוך.

רבו של הרב בלוי העיד שהגאון בעל ה 'מנחת אלעזר' ממונקאטש, נסע פעם ברכבת, וראה לפניו אדם היושב בספסל ממולו, המוציא כריך עם בשר דבר-אחר, ואוכלו. הגאון ראה את אשר נעשה, וצעק על האדם ההוא "יהודי, אסור לך לאכול חזיר"!  הנוסע הביט ב 'מנחת אלעזר' בפליאה, כמי שתמה על ההערה שיצאה מפיו, ואמר לו: "אינני יהודי, ולכן מותר לי לאכול את הבשר הזה"!  אבל הגאון האדיר, שפסקי ההלכה שלו הופצו עוד בחייו ברחבי העולם היהודי כולו, פונה אל האדם בשנית, וחוזר ואומר לו: "יהודי, אל תאכל חזיר"!  והוא, מתעקש אף הוא, ומצהיר שאינו יהודי...  אבל, כשהגאון ממונקאטש אמר לו בפעם השלישית שלא יאכל חזיר,  קרה משהו... האיש שאכל את בשר- החזיר ניגש אל חלון הרכבת, והשליך את הבשר החוצה, ניגש אל הגאון והודה בפניו שאכן הוא יהודי, פרץ בבכי,  וביקש לדעת איך הצליח לזהותו כיהודי. '   הסתכלתי עליך בשעת אכילתך' 'אני נפגש עם הרבה אנשים, ואף אחד מהם לא אמר לי שאני יהודי, וכיצד הצלחת לראות שאני יהודי'? - שאל האיש את הגאון.  ה 'מנחת אלעזר' אחז בידו של היהודי, חיבקו בחום, ואמר לו: 'די היה להביט בהתנהגותך בעת שאכלת את הבשר, כדי לדעת שהינך יהודי'! משהאיש לא הבין את פשר הדברים, הסביר הגאון שהשו"ע (אורח חיים, סימן ק"ע הלכה י'), אומר ש 'לא ישוך פרוסה ויניחה על גבי השולחן'. והטעם הוא, כפי שמביא המשנה ברורה, 'מפני שנמאסה לבריות'.  דהיינו אדם הנושך בכריך הלחם, ומכניס לפיו את החתיכה, ומניח את שארית הפת על השולחן, ממאיס בכך את חברו היושב לצידו. ולכן, המשיך הגאון והסביר לאיש ההוא, נהגו יהודי פולין שכאשר הם אוכלים לחם, הם חותכים בסכין את החתיכה שברצונם לאכול, ומכניסים רק אותה לפיהם,  והלחם עצמו נשאר 'נקי '. הדבר מקובל גם באכילת תפוח, וכל כיו"ב, שלא נוגסים בתפוח עצמו,  אלא חותכים את החתיכה הראויה בסכין. כך נהגו יהודי פולין, 'ואני זוכר גם את אבותי ואבות- אבותי שהתנהגו כך', ציין הגר"י זילברשטיין שליט"א, בעת שסיפר את הדברים.  הסתכלתי עליך בשעת אכילתך את בשר הדבר-אחר, אמר ה'מנחת אלעזר' לאיש, וראיתי שגם אתה אוכל בצורה כזו, דהיינו שלא נגסת בכריך עצמו, אלא אחזת סכין בידך, וחתכת לעצמך את החתיכה שרצית לאכול . זה הספיק לי כדי לדעת בבירור שאתה יהודי, וככזה בוודאי ראית אצל הוריך את קיום ההלכה ההיא בסימן ק"ע, ולכן גם אתה מתנהג כך. לא יתכן שגוי יתנהג בצורה שכזו! לא יתכן!  האיש הודה והתוודה שכל דבריו של הגאון הם אמת ויציב, והוא אכן גדל בבית יהודי לכל דבר, ובגלל תוקף הצרות והמצוקות שפקדו את העם היהודי בתקופה ההיא, הגיע לאן שהגיע, והתדרדר לאן שהתדרדר, עד שהגיע למצב בו הוא אוכל בשר דבר אחר. אבל קיום ההלכה בסימן ק"ע שראה בבית הוריו, לא נשכחה ממנו...

האיש הפך להיות אחד מחסידיו הנלהבים של הגאון ממונקאטש. הוא הרגיש שה 'מנחת אלעזר' נגע לו בדיוק בנקודה הרגישה ביותר בחייו, וקיבל על עצמו מהיום והלאה להישמר ולהיזהר בקיום כל ההלכות בשו"ע.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/,,


 
אודות המחבר

דוד דרומר מנהל של חברת "אורי עוז הפקות",מיזמים חינוכיים,קשרי קהילה ומשימות לאומיות.

המאמר הודפס מאתר portal-asakim.com - אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
http://www.portal-asakim.com/Articles/Article51844.aspx