להיות חלק משלשלת הדורות

כשמספרים לילדים סיפור, כדאי להשתמש בסיפורים אמיתיים שהתרחשו לבני המשפחה

בדורות הקודמים. מדוע?

נשנה ונאמר כי "סיפורי צדיקים" אינם בהכרח רק סיפורים על גדולי ישראל ומעשיהם, "מעשה

רב", הטעונים לימוד, אלא אף גם סיפורים מהרקע של חיי היום-יום של אנשים מהשורה, שניתן

ללמוד מהם.

כמו כן, ניתן ללמוד רבות מן המתרחש בעולמם של הילדים, ושל כולם בכלל, ככתוב "ועמך כולם

צדיקים לעולם ירשו ארץ, נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר".

אדם "מתחבר" וחש שייכות יתר אל סיפור הקרוב לעולמו, סיפור "בגובה העיניים". בשמעו סיפור

שכזה, נפתח הוא ביתר קלות לקבל את הדברים.

אשר על כן יש לתת את הדעת לספר על המשפחה לתקופותיה. בוודאי קיימים במשפחתכם

סיפורים מעניינים, הטוענים בחובם מסר לדורות הבאים – סיפורים על מאורעות מיוחדים שחוו בני

המשפחה, סבים וסבתות, בדורות השונים. ללא ספק, במשפחה לדורותיה חיו ופעלו אישים בעלי

שיעור קומה, אנשי מעלה, שיש ויש מה לספר אודותם.

עובדה מצויה היא, שאנשים אלו התמודדו עם קשיים כלכליים וקיומיים, חיו בתנאים שאינם קלים

כלל ועיקר, יש מהם אף בגלות, בארצות ניכר, בתקופות שונות, לעיתים תחת משטרים קשוחים

ומתאכזרים. מצבים אלו דרשו משאבי כוחות נפש ואף מסירות נפש בפועל ממש, על ניהול חיים

יהודיים וקיום מצוות.

עם ישראל הצטיין באצילות נפשו - "אתם קרויים אדם". ההתנהגות במצבים של מחסור במשאבים

חיוניים ובכל צורך בסיסי קיומי אכן ראויה לציון. אף במצבי דחק שכאלה קיננה הדאגה לזולתם

בצמרת מעייניהם. אנשים שמרו על צלם אנוש בתנאים הקשים ביותר, לא ייאמן כי יסופר.

במשפחתכם קיימים בוודאי סיפורים מעין אלה, ולא מן הנמנע שברשותכם מצויים גם מסמכים

ותמונות, הנוסכים אמינות במסופר ומתעדים את האמור.

סיפורים ותיאורים אלה יש להעביר הלאה לדור הבא, "והודעתם לבניך ולבני בניך", "למען תספר

באזני בנך ובן בנך". סיפור אשר כזה יחולל בנפשו של ילדכם תחושת  שייכות עמוקה, שהרי

משפחתו היא זו, "דם מדמו ובשר מבשרו", "אך עצמי ובשרי אתה"...

"ועשית שרשרות זהב טהור" - מעלה נוספת תימצא בסיפור על דורותיה הקודמים של המשפחה:

באמצעותו יחוש השומע שאיננו פרט סתמי מנותק מהעבר, אלא הוא חוליה ברצף שלשלת

הדורות, עבר מפואר מאחוריו. הוא יתמלא ברגשות אחריות, חובה ושליחות להמשיך את זאת

השלשלת, ולהתנהג כראוי לנצר לאילן רב שרשים ומפואר זה.

ביטוי שגור בפיהם של נושאי תפקידים: "המעמד מחייב". יודעים ומבינים הם כי מעמדם דורש

מהם התנהגות תואמת ונאותה, הופעה מכובדת וכן שפה ולשון מעודנים.

כל אדם המציג ופורט את יחוסו, יחוש ללא ספק תחושת כבוד ועוצמה, בהיותו חלק בלתי נפרד

ממשפחה זו.

אין זה משנה כלל מהו ערכו העצמי, האם הוא כננס הניצב על כתפי הענק או שמא כיתוש זעיר

השוכן על גבו של ראם רב ממדים. בכל מקרה "הוא במשפחה טובה...".

יכירו נא וידעו, כי יחוס זה אמנם זכות הוא, אך עוד יותר מכך מהווה הוא חובה, תביעה ודרישה!

ו"מעשה אבות סימן לבנים".

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים

המאמר פורסם בחסותכתיבת ספר תורה