|
נכתב על ידי: |
יואל כץ |
|
תאריך: |
29/01/20 |
|
אופקים תורניים רחבים
"מושגים ביהדות" הוא שמו של הנושא אותו מבקשים אנחנו להעלות על שולחן השבת
המשפחתי. נשוחח על שבתות מיוחדות "שבת שובה", "שבת שירה", "שבת הגדול", "שבת
מברכין","שבת נחמו", ועוד.
נזכיר ונסביר את סוגי העירובים השונים: "עירוב תחומין", "עירוב חצרות", "שיתוף מבואות",
"עירוב תבשילין".
מה הם "שבעת המינים" ומה הם "חמשת מיני דגן", מה הם "שבעת המשקין", מה הם "שלושת
ימי הגבלה", מהם "אסרו חג", "פורים קטן" ו"פסח שני".
נסביר מושגים הלכתיים כגון "תופח על מנת להתפיח", "קדירה בת יומא", "נותן טעם לפגם" ו"כלי
שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו".
מושגים בהיסטוריה יהודית - מי הן "קהילות שו"ם" ומהו "פורים סראגוסה"? מהו "גירוש ספרד" ומי
היו "ארבעת השליחים-השבויים" שהעבירו את מרכז התורה לצפון אפריקה, ספרד ומצרים?
במקום לשוחח בדברי הבל ורוח, בשיחות סרק שאין בהן תועלת, ניצור עניין בדברים של טעם ואף
ערך.
אופקים תורניים רחבים
"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".
בעת בה מביט האדם סביבו ומתבונן באופן מקיף, רואה הוא את הבריאה בראיה רחבת אופקים:
צבא השמים על גרמיהם, היבשות וכל אשר בהן, נחלים ואגמים, ימים ואוקיינוסים. מתבונן הוא
בהתפעמות במתרחש בעולמם של הדומם, הצומח, החי והמדבר. הוא חוזה בחוקי טבע מופלאים
וחש את עצמו כבריה קטנטונת ואפסית מול כוח עליון המהוה ומנהיג כל אלה.
לעיתים מצוי אדם במעין משבצת קטנטונת, ומחשבתו לכודה שם. עסוק הוא בעולמו הזעיר
ובחשבונותיו האישיים, ואין הוא יכול לראות דבר מעבר לכך. ממילא, כל השקפתו שטחית ולוקה
בחסר. החשבונות הקטנוניים, הרכילויות הקטנות ועולם האינטרסים והתככים ממלאים את עולמו
עד בלי הותר מקום למשהו ערכי ונעלה.
כמו כן ובדומה לזה, ככל שהאופקים התורניים רחבים יותר, כן מעמיקה האמונה, וממילא מתבססת
לה היציבות הרוחנית.
כאשר אדם לומד ומתוודע למושגים נרחבים ביהדות, הוא מבין שהדברים אינם כה פשוטים כפי
שנדמה בהסתכלות שטחית.
סיפר אדם שהתקרב לקיום מצוות: "בעת היותי רחוק מיהדותי, נבצר ממני להבין מדוע נמנעים
מלהזיז ולטלטל חפצים שונים בשבת. מששאלתי על כך השיבו לי כי קיים 'איסור מוקצה' וזה בגדר
'חילול שבת', אך התשובה לא הניחה את דעתי. בסך הכל אני מסיט מעט את החפץ ממקומו, וכי
מה חילול שבת יש בכך?! הדבר נראה לי כדקדוק מוגזם של אנשים שקנאותם סחפה אותם
לקיצוניות מוגזמת.
ברם מאוחר יותר, כאשר ראיתי את מסכת שבת עבת הכרס, על קנ"ז דפיה, סוגיותיה, מפרשיה
הראשונים והאחרונים ואת ה'טור' ו'שולחן ערוך' ומפרשיהם הבאים אחריהם, המבררים כל פרט,
שוחקים וטוחנים 'הדק היטב, היטב הדק', חשתי את עצמי זעיר, כחיידק הניצב מול יצירת ענק
'ונהי בעינינו כחגבים' וקיימתי "והדרת פני 'זקן'" (קנ"ז הדפים). רק אז הבנתי ותפסתי כמה
מצומצם הייתי, נעול בתוך המשבצת הקטנטונת שלי, ולא ראיתי כלל את כל המרחב הענק
והמופלא הזה.
כעת, כאשר אני מביט על חפץ שהוא בגדר 'מוקצה', אני מסתכל בעיניים אחרות לחלוטין, ומתייחס
לאיסור בחרדת קודש".
העיקר הוא לשמור על אווירה נעימה, ולהנחיל לילדים את הערכים החשובים בהארת פנים. כך
יאהבו ויפנימו את ערכי היהדות, ולא ימירום, חלילה, בבורות נשברים.
הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים
המאמר פורסם בחסות זוהר מתוק מדבש
|