השינוי בנוסח הברכות
נכתב על ידי: Yafator
תאריך: 11/11/20

השינוי בנוסח הברכות

שמעתי כי "של יד" ו״של ראש" שתי מצוות הן החייבות בשתי ברכות. אבל הלא רעיון אחד לשתיהן ואם־כן למה השינוי בנוסח הברכה שמברכים, ב״של יד״: ״להניח תפילין״ וב״של ראש״: ״על מצוות תפילין״? ומה ההבדל במשמעות שינוי הסגנון?

הרב קוק ז״ל מתאמץ בספרו: "חבש פאר" (מהדורה שניה) לשים את הדגש העיקרי של מצוות התפילין על "תפילין של ראש" בעוד שתפילין של יד הם רק הכנה וקביעת מקום ל״של ראש" ולפי קו זה הוא גם מסביר את הבדלי הסגנון שבברכות. "להניח תפילין פירושו לקבוע יסוד; (ראה מלון שמושי לי. גור) לפלס דרך ולהכשירה למצוות תפילין של ראש.

כנסו לקרוא על משפטי עידוד מהתורה

הסברה זו משיבה במדה מסוימת על שאלתך. תוכל למצוא לה השלמה בפירוש אחר הגיוני וקולע. כך אנו קוראים בתורה: והיה לך לאות על ידך ואכרון בין עיניך. "של־יד" היא לאות. "של ראש" היא אכרון. יען שהאות מקדים אכרון. על ידי שקובעים אות וסימן — הדבר נחקק בזכרון. האות היא איפא הגורם המביא לזכרון. החלוץ העובר לפני המלך: תפילין של ראש ולפיכך גם קודמת הנחת "של יד" ל״של ראש".

האם בזאת סיימתי את תדר הנחת תפילי!?

לאט לך. עכשיו אתה אומר את הפסוקים הבאים:

"ומחכמתך א־ל עליון תאציל עלי ומביגתך תבינני ובחסדך תגדיל עלי ובגבורתך תצמית אויבי וקמי ושמן הטוב תריק על שבעת קני המנורה להשפיע טובך לבריותיו, פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון".

אתה חוזר ל״של יד", מתיר את הכריכה הארעית שכרכת על כף ידך, נוטל את הרצועה וכורך על האצבע האמצעית שלוש כריכות: אחת בפרק האמצעי ושתים בפרק התחתון. בכריכה ראשונה אתה קורא את הפסוק: "וארשתיך לי לעולם" בכריכה שניה אתה ממשיך בפסוק השני: "וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים" ובבריכה השלישית אתה משלים בפסוק השלישי: "וארשתיך לי באמונה וידעת את ד׳".

הפסוקים הללו מתוך דברי הנביא הושע, תיקן לאמרם המקובל רבי נתן שפירא, רבה הנודע של קהלת קראקא (פולין) ומחברו של הספר הגדול: "מגלה־עמוקות" (נפטר בשנת שצ״ג).

בכריכה זו תתקל בקשיים, אולם במאמץ קל תוכל לכרוך את הכריכות כהלכה אחרי נסיונות מועטים. כדי להקל על הכריכה עליך לקפל את פרק האצבע התחתון ברגע שאתה עובר מפרק לפרק.

אחרי שסיימת את הכריכות על האצבע, אתה מעביר את הרצועה לאצבע הסמוכה לה ובאלכסון אתה מעביר את הרצועה לאמצע כף היד. והרי לפניך שני אלכסונים בצורת v אתה מעביר את הרצועה בקו ישר באמצע שבין האלכסונים וכתוצאה מכך אתה יוצר על ידך את השם: שדי. ה״שיך נראית בבירור והכריכה שעל האצבע בצירוף החלק האלכסוני יוצרת את ה״דלת" ובצירוף ה״יוד" של קשר הרצועה שבסמוך ל״בית" של יד׳ יש לך השם המלא: שדי.

הכריכה המשולשת שעל האצבע מעוררת אותי למחשבות: ראשית, על שוס מה שבע כריכות? ושנית, על שום מה הכריכות על האצבע?

כאן נקרא על 40 יום לפני המוות

הגה כי כן מיטיב אתה לשאול. התפילין — נוסף להל מה שהבר

אמרנו — מסמלות את הקשר הנצחי שבין ישראל לאביהם שבשמים. במגילת שיר השירים, שהיא קודש קדשים, משול עם ישראל לכלה; כלה של הקדוש־ברוך־הוא שהוא החתן. ואנו בני ישראל, מתוך כיסופים אל השכינה ומתוך רצון ליהנות מזיוה׳ אנו מזכירים להקב״ה ולנו את התוארים הללו. ולכן׳ אנו כורכים שבע כריכות על היד, שמזכירות לנו את שבע הברכות של הנישואין׳ המהוות את הקשר שבין החתן והכלה.

והנדיבות שעל האצבע מורות בוודאי על הסבעת שהחתן עונד לכלתו מתחת לחופה, הלא כן ?

וקשרתם לאות על ידך

התפילין של ראש בתמונה זו אינה מונחת בדייקנות במקומה.

המקום הנכון הוא מתחילת צמיחת השער.

אכן. קלעת לאמת. מכאן גס הקשר שבין הכריכות ובין פסוקי "וארשתיך". כי לפנים בישראל בתקופת התלמוד, היו האירושין נעשים על־ידי קדושין וקובעים את הקשר הנצחי (גם גערה המאורשה היתד. צריכה לקבל גט אם בעלה אינו חפץ בה).

אני מניח שתאבה לדעת עוד טעם נוסף לשבע הכריכות. אם־כן הם אזגך ושמע.

הגמרא אומרת שיצר הרע שוכן "בין שגי מפתחי הלב". נמצא שמשכנו הוא לשמאלו של האדם. עוד מספרת לנו הגמרא שליצר הרע יש שבעה שמות וכגויים. וכדי לבלום את תאוות היצר׳ אגו כורכים שבע כריכות של רצון טוב ומחשבה טהורה על מגת לחבל בשבעה שמותיו של היצר הרע.

אכן, אשתדל לחבל בו ביצר הרע ולואי וחפץ זה יעלה בידי. ועכשיו הריני רואה עצמי עטור בתפילין. יכול אני לפתוח בתפילה ולומר...

לאט לך. החפזון אינו בר־ברכד- הנה זה עתה סיימת את סדר ההנחה ועליך לקרוא בפרשה העוסקת במצוות תפילין והיא פרשת "קדש לי כל

בכור" שתמצאנה בכל סידור או בחומש שמות. ועתה, בטרם תפתח פיך בתפלה, הואל נא לבדוק את מספר הכריכות שעל ידך בעזרת הפסוק: 1) ,״פותח 2) את 3) ידך 4) ומשביע 5) לכל 6) חי 7) רצון". אחרי שנוכחת שברכת מספר מתאים של כריכות, אתה מכסה את התפילין של יד אם בנרתיק ואם בשרוול ואתה רשאי עכשיו לפתוח בסדר התפלה.

אני לנוד שיש לכסות ר?! את התפילין "של יד" ולא "של ראש" נזה טעם?

הכתוב "והיה לך לאות על ידך", בא להדגיש שהיד צריכה להיות לך — בשבילו; לעצמך — כלומר: מכוסה מעין רואים.



 
אודות המחבר
המאמר הודפס מאתר portal-asakim.com - אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
http://www.portal-asakim.com/Articles/Article57845.aspx