יש גם משום סמל בדבר — כי היד העושה מעשים טובים׳ צריכה להיות מכוסה מעין רואים׳ שלא תשלוט בה עין רעה ושהעושה את המעשים לא יתיהר ויתגנדר במעשיו, כי על־ידי־כך ניטל כל טעמו של המעשה על־ידי התפארותו והתגנדרותו. מאידך — על "של ראש" בפירוש להיות מגולה — כי על המחשבה של האדם להיות גלויה ומבוררת. ועוד, הלא נאמר: ״וראו כל עמי הארץ כי שם ד׳ נקרא עליך ויראו ממד״ — על כולם לראות שאתה עוטר תפילין לראשך.

האם בתפילה עצמה יש להדגיש את העובדה של הנחת תפילין, או כיון שהנחתי אני מתפלל כדרכי ורק עם תום התפילה אני חוזר לעסוק בתפילין, לשם הסרתם?

מידע שיש על הרב בצרי טלפון

ברור שאסור לך להסיח דעתך אף לרגע אחד מן התפילין המונחות עליך׳ כל עוד הן כרוכות לראשך ולזרועך. והנה, למשל, בעת שאתה מגיע לפיסקה: ,פותח את ידך ומשביע לכל חי רצח" שבמזמור "אשרי יושבי ביתך״, עליך למשמש בתפילין׳ ואחרי p בברכה: "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל" ובקריאת שמע בפסוקים: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם" וכר.

הפסוקים הללו מקרבים אותי לסיום התפילה , אימתי, איפוא, רשאי אני לחלוץ את התפילין ? וכיצד עלי לנהוג ?

כאשר אתה מגיע בתפילת "ובא לציח גואל" לפיסקח: "יהי רצח מלפניך ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו שנשמור חוקיך בעולם הזה" אתה רשאי לחלוץ את התפילין. ורמז לדבר כי מצוות תפילין מוכתרת בתורה בתואר: ,"חוקה" בפסוק! ׳,ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה" (שמות י״ג י,). בראש־חודש מסירין את התפילין אחרי הכנסת ספר־התורה לארון הקודש, כי אין לחלח תפילין בפני ספר־תורה מגולה— מפגי כבוד ספר־תורה. תחילה אתה מתיר את הרצועה של יד מעל כף היד. אחרי כן אתה נוטל אצבעות של יד שמאל ומסיר בהם את "של ראש". ורק אחרי כן אתה מסיר את ,,של יד", כורך את הרצועות על שולי "הבית" משני עבריו, ב״של יד" ו״של ראש", מכסה במסגרת המתאימה, מכניס לתיק כסדרן ובזאת סיימת סדר הנחת תפילין.

האם זה מקרה שאת תפילין "של ראש" אני חולץ ביד שמאל או כי מלכתחילה כך צריך לנהוג ?

אין זה מקרה׳ כי אם כוונה תחילה. עתה תשאל בוודאי את השאלה הנצחית: למה? והנה התשובה: לפנים ישראל היו מתהלכים כל היום בתפילת ורק לעת ערב עם שקיעת החמה הסירו את התפילין. ברם, משנתמעטו הדורות ומרוב צרות ויסורים נחלשו המוחות׳ קשה לשמור על קדושת התפילין ברציפות של שעות; כי הרי התפילין דורשות גוף נקי: ולכן אנו מסתפקים בהנחת תפילין רק במשך זמן התפילה, ובכדי להראות שקשה עלינו הפרידה מן התפילין, אנו חולצים ביד שמאל שהיא היד הרפה העושה את מלאכתה בכבדות־מה.

ולמה חולצים את "של ראש" לפני "של יד" בשד שסדר הנחתת נעשה בצורה הפורה?

משום שאמרו חז״ל על הכתוב: ״והיו לטוטפות בין עיניך״ — בלשון רבים — כל זמן שבין עיניך יהיו שתיים, לאמור: כל עוד התפילין בין העינים עליהן להיות שתים ולפיכך מניחים "של יד" קודם ל״של ראש", כדי ש״של ראש" תהא משלימה• וחולצים "של ראש" קודם ל״של יד" כדי ש״של ראש" לא תשאר לעולם יחידה.

מאמר בנושא משפטים יפים על שבת

איטר

אני כשלעצמי כותב ביד ימין ועושה כל תשמישי ביד ח, אבל אצלנו יש אחד שכותב ועושה הכל ביד שמאלית — נמצא שהיד השמאלית היא היד החשובה אצלו ואילו היד הימנית היא היד הכהה והחלשה — האם משום כך עליו לשנות את סדר הותת תפילין של יד משמאלו לימינו?

פיללתי לשמוע מפיך שאלה זו, ואמנם הסברת היטב את שאלתך עד שאינני צריך להרבות בדברים כדי להסביר לד ענין זה• אכן. הילד הזה שעליו אתה מדבר הוא "איטר" (אם זכור לך, גם אהוד בן גרא שופט ישראל שהרג את עגלון מלך מואב היה, כמסופר עליו בתנ״ך .,איטר יד ימינו") וידו הימנית היא "יד כהה" ולפיכך נכון להניח את תפילין של יד על יד זו. יש גם מקרה עגום שבגללו מוכרח אדם להניח תפילין על ימינו. כאשר הוא גידם בשמאלו. אז — איד לו ברירה אחרה... ורק הערה קטנה עלי להעיר בקשר עם שאלתך זו: היד הכותבת היא הקובעת לגבי שנוי זה, גם אם יתר מלאכות נעשות ביד ימין. ואולם, אם חבר לך השולט בשתי ידיו ויודע לאחוז עטו ואתו גם בימין וגם בשמאל, הריהו ככל אדם ומנהג של ימין נוהג בו.