הנפש — על קידוש השם
נכתב על ידי: Yafator
תאריך: 12/11/20

הנפש — על קידוש השם

בכל נמסר אפילו הוא נוטל את נפשך.

תנו רבנן מעשה שגזרה מלכות גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה. מה עשה רבי עקיבא הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ודרש. לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים. אמרו: כשהוציאו לרבי עקיבא להריגה, זמן קריאת־שמע היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של בחל והיה מתכת לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה. אמרו לו תלמידיו: רבנו! עד כאן? (לאמור: הרי היסורים כל כך מטרידים ומעיקים ויש לך הכוח גם בעיצומם של יסורים להסיח דעתך ממנם כליל ולזכור את בוראך?) אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה (שאין לי יכולת לקיימו בשלמות) "בכל נפשך" ואפילו הוא נוטל את נפשך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו? ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד.

יצתה בת קול ואמרה לו: אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העולם הבא".

(מסכת ברכות ס״א)

אגדה נאה, מלבבת, כה אנושית ועמה מוסר־השכל חנוכי. אך לא אבי! מה הניע את רבי עקיבא לצעד כל כך גורלי ?

קרא כאן תפילה למכירת דירה

רבי עקיבא׳ אחד האישים הבולטים ביותר בדברי ימי עמנו, הראה באחרית־ימיו דוגמה אישית מובהקת לאהבת בוראו. חיסורים והענויים המדכדכים ביותר׳ לא יכלו להסיח את דעתו מן המטרה שלשמה הקהיל

קהלות ולימד ברבים. רבי עקיבא שהיה עד לגיל ארבעים — לסי האגדה — בור ועם הארץ׳ שלא ידע צורת אות מהי ובכוחות עצמו — תוך רצון עז וכח סבלנות בלתי מוגדר — הסך לראשון במעלה בחכמת התורה בדורו וראשון במעלה בהנהגת העם והדרכתו, ידע כי סוד קיומו של העם היא התורה׳ מי שידע תורה — יכיר בנותן התורה ומי שלא ידע — לא יכיר חלילה בנותן התורה. ולכן מסר נפשו למען התורה בלב מלא אהבה לנותנה. במילים ספורות גילה כי זו לא היתה החלטה שגמלה בו לאחרונה. אלא משימת חייו מאז הכיר את בוראו: ״אמרתי: נזתי יבוא לידי ואקיימנו ?״ מתי ז -והיה מאריך באחד״ כאומר: מה ערך להם לחיי שעה

לעומת המחשבה על האחד — היחיד ומיוחד?

מני אז הלך רבי עקיבא בראש מקדשי השם בכל הדורות עד היום הזה. בכל דור ודור עלו יהודים על מוקדות אש כש-שמע ישראל" נישא בגאון יהודי־לאומי על שפתותיהם: -ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך״

הממון — על קידוש השם

ובכל מאדן. בכל ממונן.

דומה, שהפירוש של המשנה קצת מתמיה; שהרי אס כבר נדרש מן האדם לתת את נפשו לאהבת הבורא — ודאי הוא שיתן ממונו למען הבורא, שהרי מסירות־נפש — הוא השלב הגבוה ביותר באהבה?

אכן, באמת מתמיה. ברם, תן את מחשבתך לדבר וראית כי הסדר נכון הוא: בכל לבבך — בכל נפשך — ובכל מאדך. אמנם, מסירות נפש — אין כבר אחריה דרגות. ברם, זוהי תביעה שלעתים האדם נענה לה בלב קל.

מידע על מדרשת סלה בני ברק

ברם, לפני שנמשיך בהסברתנו נצטט קטעים מספורו של משה פראגר: "האתרוג הארצישראלי היחיד" (נצוצי גבורה, תשי״ב) המספר על האתרוג היחיד שהיה בוורשה בירת פולין בשנה הראשונה לכיבושה על ידי הנאצים:

"השמועה עשתה לה כנפים:

יש אתרוג בעיר j אתרוג אחד ויחיד בכל הקהלת

ולא אתרוג סתם, אלא אתרוג הדר שבהדר!

והשמועה נתאמתה.

באוירון האחרון שבא לפולין מארץ ישראל, ימים מספר לפגי פרוץ המלחמה הובא אתרוג אחד לר׳ משולם, מחשובי הפרנסים שבקהלה.

משנודע להם להמוני היהודים שהאתרוג נמצא בביתו של ר׳ משולם מהרו ונחפזו לביתו לברך ברכת ׳"שהחינו". צבאו ההמונים על הבית" עד שנתלקט תור ארוך של יהודים׳ האומרים לקים מצוות "ולקחתם לבם".

מי שלא ראה תור זה של רבבת יהודים, בשעה שעמדו בדחילו ורחימו לפני ביתו של ר, משולם — לא ראה המוני יהודים צמאי מצוה מימיו!

...עמדו שם אדמור״ים, רבנים, חסידים ישישים וצעירים לבושים בגדי חג׳ יהודים פשוטים של כל ימות השנה "עמך", אשר דעתם לא היתה פנויה בשעה זו להחליף את בגדיהם לכבוד החג.

התור לאתרוג גדל והולך, מתארך והולך. בחדר הספרים הגדול שבקומה השניה עומד ר׳ משולם הפרנס ומזרז את הקהל הנדחק:

מהרו׳ מהרו. יהודים מחכים בתור!

האתרוג הארצישראלי שריחו נודף׳ עובר בחפזה מיד ליד. יהודים מברכים מנענעים ומסתלקים. ואם מישהו מבין המברכים משהה רגע קט את האתרוג בידיו, משום חיבת המצוה, אחרי שיצא ידי חובתו — עינו של ר׳ משולם פקוחה ללא משוא פנים:

מהר! מהר! אלפי יהודים מחכים בתור!

ואת אשר לא תיאר הסופר משלימים עדי־ראיה בסיפורם:

בינתיים הופיעו להקות להקות של מטוסי האוייב והחלו זורעים סביבותיהם פצצות מוות. התור הארוך הלך ודלל, הלך וגתקצר. רבים מן התור כרעו־נפלו על קדוש השם. ברם אף אחד לא העת לצאת מן השורה. כולם, חיכו בכליה עינים לרגע שבו יוכלו ליטול אתרוג בידיהם ולברך עליו

♦ * ♦


 
אודות המחבר
המאמר הודפס מאתר portal-asakim.com - אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
http://www.portal-asakim.com/Articles/Article57854.aspx