התפלה בצבור

התפלה אינה משאירה אותך ברשות היחיד. מבוססת היא על הכלל שישראל ערבין זה אה. התפלה קושרת אותך עם אחיך ולס נם נצטווה הצבור להתפלל בבית־כגםו7

על־ידי התפלה בצבור מתהווה ליכוד וקירוב־לבבות בין איש לרעהו וקירוב הלבבות תורם תרומה גדולה לעשיית טוב. אין לך, למשל, בית־ כנסת שאין לידו "חברת־משניות" — ללמוד משניות בצוותא, חברת ש״ס — ללמוד גמרא בצוותא׳ קופת גמ״ח — לגמילות חסדים עם הזולת וכיוצא באלה. כל אלה נתהוו כמוסדות ליד התפלה בצבור ורק תפלה אחידה בתוכנה — יכלה לגרום להתהוות של פעילות צבורית כה חשובה שהטביעה חותמה על כל חיי היהודים בארצות הגולה וגם בימינו ובארצנו — גורם חשוב מאד הוא בית־הכנסת וגם אלה שהתרחקו ממנו — מחפשים דרך לחזור אליו. כי הרי אין לך הרגשה יותר מרוממת מאשר לקבל פני השבת בערגה קבל־עם בבית־הכנסת. התפלה המסודרת היא אשר יצרה את בית־הכנסת. האם אתה מצייר לך את התמונה שכל אחד מן המתפללים בבית־הכנסת היה מתפלל לעצמו ובנוסחה שלו? אין לך חילול־השם גדול מזה.

קרא כאן חלום על כלב

ולאחרונה: התפלה יוצרת לבביות בין המתפלל והקדוש ברוך הוא, מופלא שאל מי שאגו יראים מפניו ומעריצים אותו כל־כך אץ אנו סונים בתוארי כבוד ובגינוני נימוס המקובלים בין אדם לאדם אלא בפגיה הפשוטה של בן אל אב: "ברוך אתה ה׳".

"ראה כמה הוא גבוה בעולמו׳ ואדם נכנס לבית־הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקדוש ברוך הוא מאזין את תפלתו, שנאמר: ,"וחנו! היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, והאזין הקב״ה את תפלתה, וכן כל בריותיו שנאמר תפלה לעני כי יעטוף, כאדם המשיח באתן חברו והוא שומע — וכי יש לך אלוה קרוב מזה?!"

(ירושלמי, ברכות פ״ט א׳ צי״ג ע״א).

"אין להם לישראל אלא תפלה. בתפלה מה הוא אומר? "ברוך הגבר אשר יבטח בד׳ והיה ה׳ מבטחו". מבטחן של ישראל בשעה שמתפללין לו והוא קרוב להם שנאמר: ״קרוב ד׳ לכל קוראיו״ — ואמר ר׳ ענן: ״שערי תפלה אינן ננעלים לעולם שנאמר: "כד׳ אלהינו בכל קראנו אליו".

(מכילתא ב. — מדרש איכה רבתי ג.)

פתחתי לפניך שערי־תפלה. אקוה כי הרהוריך הראשונים, אודות השיגרה שבתפלה, כבר התנדפו ממוחך וכי אם כל מה שכתבנו יעלה בלבך בעת התפלה — תרגיש בה בכל עת כאדם שהתפלה היא ,"בורך ותענוג" לו.

מידע על הרבנית ורד סיאני הרצאות

אני מבין נס עכשיו על שוס מה הבימוי: "ולעבדו בכל לבבכם". האדם המייחד את לבו לתוכן התפלה — התפלה היא לו עבודה שבלב — מאמץ גופני ונפשי הגורס עונג וקורת־רוח.

התפלה שהפכה להיות חלק מתות־חייו של עמנו נקבעה בפרשת ״והיה אם שמוע״ כמציינת את קיום המצוות וציון מיוחד של עמודי המצוות: התפילין וכר.

תבין, איפא, שמתוך כוונה נקבע "והיה אם שמוע" כפרשה מ״ארבע־ פרשיות״. זאת ועוד: פרשת ״שמע״ ביחיד היא עוסקת ו״היה אם שמוע" — בצבור עוסקת לומר לך שביחיד כן הצבור חייב למסור נפשו על קידוש השם וקיום מצוותיו.

המזוזה

בפרשת "שמע" וכן בפרשה זו מוזכרת חובת המזוזה. מה מבטאת מצווה זו ומהו סמלה ?

כך כותב הרמב״ם על מצווה זו:

"חייב אדם להזהר במזוזה. מפני שהיא חובת הכל־תמיד. וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם, שמו של הקדוש ברוך הוא ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיתו (הדברים בהם הוא שוגה — עוסק תמיד) בהבלי הזמן. וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים.

אמרו חכמים הראשונים: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו — מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים, והן הן המלאכים (המצוות) שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר: חונה ה׳ סביב ליראיו ויחלצם (תהלים לד ח)".

(רמב״ם, אהבה, הלכות מזוזה הלכה י״ג)

המזוזה מהווה סמל נוסף במערכת המצוות המסמלות את הייחוד היהודי, המעידות על המוצא היהודי שלנו והמבדילה אותנו מן הגויים וקושרת אותנו אל ה׳ ע״י שהיא מעוררת לזכור אותו ואת מעשיו ויצירתו. די להציץ על מזוזת הפתח של הבית בכדי לקבוע אם יהודי גר בה או הדר בה שייך לאלה שאינם מבני־ברית. המזוזה — ובה פרשיות -שמע" -והיה אם שמוע״ שבהן נזכרת החובה לקבוע מזוזה — מגלה לנו סוד זה. היא מהוה -תעודת זיהוי" בשביל הגר בתוף הבית והיהודי הבא מן החח קובע לפיה אם רשאי הוא להכנס פנימה ולבוא בסוד אחים בני־ישראל, להתקבל על ידם בסבר פנים המציין את בני אברהם יצחק ויעקב.

חז״ל מספרים לנו בקשר עם מצרות מזוזה (מסכת עבודה זרה י״א) שהיא עוררה תמהונן של שליחי אדריגוס קיסר רומא, שבאו לקרוא אל המלך את אונקלוס הגר ועל כך ענה להם: בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם הוא יושב בחדר לפגים מחדר וחייליו שומרים עליו ולאכך נוהג מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שחייליו בפנים והוא שומר עליהם מבחוץ...

כמה מן היפה והנאצל יש בה בהגדרה זו של אונקלום הגר: הקב״ה שומר עלינו מבחוץ ואולם אליבא דאמת הוא גם בפנים. הוא מצוי בלבו פנימה של כל יהודי שומר־אמונה. כך נמשך איפא קו רצוף של הדדיות: אנו מניחים תפילין — הקדוש ברוך הוא, גם הוא מניח תפילין. אנו שומרים עליו בלבנו — הוא שומר עלינו מבחוץ מפני כל פגע ורעה.