בעבור שלוש מאות שנה מאז ראה "יד החזקה" אור עולם, הגיע הספר לידי חכם צעיר ולוחם מלחמתה של תורה ורבי יוסף קארו שמו. הוא עיין בו וככל שהפליג לקרוא בו כן נמשך אליו יותר ולא הרסה
ממנו עד שהגיע לעמוד האחרת. הרמב״ם שבהו בחבלי לשונו המהוקצעת והנקיה ובעיקר בבקיאותו וחריפותו שלא ידעו גבול. מני אז היה הספר לחם חוקו של רבי יוסף. גם על ה״טורים" של רבנו יעקב עבר בהנאה רבה ועד מהרה מצא לפניו בקעה רחבה להתגדר בה. הוא החליט להיות מפרשם של שני בעלי ההלכות.
כנסו למידע כאן תפילה להצלחה בבגרות
בפירושו של רבנו בן מימון אין המחבר מציין את המקורות ממנם שאב את פסקיו. הוא פסקני בהחלטותיו, אין הוא מבהיר בהן את הגורמים שגרמו להחלטותיו. ולא הביא דעות כדי שלא לתת אפשרות הכרעה לכל אחד ואחד.
ישב רבנו יוסף וכתב פירושו: *כסף־משנה" על הרמב״ם ובו השגות, הערות, הארות, פירושים, ביאורים, הסברים על כל מעשה החקיקה של הרמב״ם לכל פרטיו ודקדוקיו.
ה״טורים" של רבנו יעקב ממצים את כל הדעות שרווחו בפי חכמי התורה עד לדורו. דבר זה גרם למבוכה בקרב מורי־הוראה בישראל. הס
לא יכלו להכריע עם הדעה המקילה בשאלות "איסור והיתר", שעה שאילן גדול, אשל רברבא עומד ומחמיר בשאלה פלונית ושמא יש לנהוג כפוהו. ה״טורים" — היה ריכוז של פסקים בלי להביא הכרעה אחרונה וקובעת. חכם פלוני נטה אחרי דעתו של חכם פלוני וחכם אחר נטה אחרי דעה אחרת.
ישב רבנו יוסף וכתב פירושו: "בית־יוסף" על ה״טורים" ובו — כמעשהו ב״כסף־משנה": השגות, הערות, הארות, פירושים, ביאורים, הסברים על כל אוסף הפסקים של רבנו יעקב ובסיכום גילה דעתו אחרי מי נוטה הוא לקבוע החלטתו אחרי עיון, בירור וליבון.
על שולחנו היו מונחים שני פירושיו: "כסף משנה" ו" בי ת־ יוסף". יכול היה עתה לבחון את פירושיו. הוא בחן ומצא שאין מלאכתו שלמה. עליו להעלות על הכתב ספו־-הלכות במתכונת "היד־החזקה", ואולם בהתאם לשינויים שחלו במרוצת השנים ובהתאם לתוצאות שהעלה בפירושיו.
כנסו לקרוא על שדכניות בחינם
אמשול לכם משל — אמר רבנו יוסף — בשולחן מלא מעדנים ומטעמים שהיה מזומן למשתה מלכים. והיו קרואים לסעודה כל גדולי המדינה. באו ומצאו שולחן מלא מעדנים ערבים לחך וערבוביה ביניהם. אין לך כף במקומו ולא מזלג במנוחתו ולא צלחת וסכין על מכונם. יצאו והיו מלעיגים במלך שעבדיו אינם יודעים הוד מלכות מהו ואינם בקיאים בשולחן שיהא ערוך ומסודר.
באו ומצאו שולחן מלא מטעמים וכל כלי במקומו וכל מקום ומקום מסומנים בשם הקרואים ויודע כל אחד מן הקרואים היכן מקום שבתו ולידו כלי וכף ומזלג וסכין ועל הקערה ערוך בטוב־טעם ובחן רב שלל של דברי מתיקה וצלוחית מיוחדת למליחים והיו הקרואים מסבים בנחת ופניהם זוהרים ונהנים מזיו־סעודה. יצאו והיו מקלסים למלך ולעבדיו שהוד־מלכות שוסע מהם.
צאו וראו אותם מטעמים על השולחן אלא שהאחרון ערוך ומסודר.
שולחן ההלכה גם הוא איננו ערוך. אני אערוך אותו. אני אסדר כל הלכה והלכה במקומה.
ועדיין לא מצא רבנו יוסף תשובה לשאלה אחת: אל מי יצמיד את פירושו? הלרמב״ם או ל״טורים"?
בחן ושקל רבנו יוסף:
הרמב״ם מקיף ב״יד־החזקה" את כל ההלכות, בין אלה שהם נוהגים בזמן־הזה ובין אלה שנהגו פעם בהיות בית־המקדש על תלו ועתידים להיות חוזרים ומתוקנים במהרה בימינו בהבנות בית־הבחירה מחדש. כך יש שם: הלכות בית־הבחירה, הלכות מעשה־הקרבנות, הלכות־מלכים וכיוצא בהם. לעומתו רבנו יעקב מתרכז רק בהלכות החשובות לחיי יומיום והנוהגות בזמן־הזה.
נכון, אם כן, להצמיד את הפירוש להלכותיו של בעל־הטורים. וכך עשה רבנו יוסף קארו. סדר ההלכות מתבסס על הטורים. רבנו משה בן מימון — נר לנתיבתו ולרוב יאשר את פסקיו שפסק ורק לעתים הוא מחווה דעה עצמאית. אף חידש והוסיף הלכות ממה שבררו חכמי ישראל עד לדורו תמנו של רבנו יוסף. וכך הופיע באור העולם ספרו של ה״בית-יוסף" בן ארבעת הכרכים ואלה הם:
"אורח חיים" ובו קובץ הלכות יום־יום (השכמת הבוקר" תפלה׳ תפילין, מזוזה, קריאת־התורה" ציצית וכר וכר) שבת ומועדי ישראל.
"יורה־דעה" ובו קובצו הלכות שחיטה, טריפות, בשר בחלב, טהרת האשה ואבלות.
"חושן־נזשפם" ובו קובץ הלכות משא־ומתן, עדות, דיינות פקדון גביבה ואבידה ועוד.
"אבן־העזר" ובו קובצו דיני אישות: נשואין, גירושין ירושה
בצורה זו מקיפים ארבעת הכרכים את מכלול בעיות החיים ולפיכך הם מוכתרים בשם: "שולחן־ערוך". הספר שחובר בארץ־ישראל, בעיירה ביריה הסמוכה לצפת עיר המסתורין והזוהר, זכה תיכף להופעתו, להכרתו של כל העולם היהודי שקבע לפיו את שולחךחייו יום־יום ושעה־שעה עד היום הזד-