גורם רעה לעצמו,

1. אין רעה אלא גיהנם (נדרים דף כב׳ עמוד א׳), אם כן מה הוא גיהנם בתרא שאמר שסופו להיות יורש, ועוד ויש לנו הכרח באר היטב הטעם שבשביל שיחה יתרה עם האשה יהא סופו יורש גיהנם, ועוד יקשה למה הקדים התנא לומר גורם רעה לעצמו, כי לכאורה ביטול התורה, הוא הרעה שגרם לעצמו בכך שהרבה שיחה עם האשה.

ואפשר שלא אמרו אלא באשת חברו, ועל שם סופו שיכול לבוא לידי איסור אשת איש, שהרגיל לבו לפנות מדברי תורה, ואיסורי ערווה קשים לפרוש מהן, ולכן שאמר בתחילה גורם רעה, במשמע קצת גיהנם, וסופו יורש במשמע בזה יהיה רוב חלקו.

כאן נקרא על חלום על תולעים

וגם אולי אפשר על פי זה לבאר מאי דהוה לי קשיא זימנין טובא, הא דאמר רבן יוחנן בן זכאי, יש לי שתי דרכים, אחת לגן עדן ואחת לגיהנם, ואיני יודע אם יכריעני לגיהנם או אם יכניסני לגן עדן (אבות דרבי נתן פרק כה׳), וזה המאמר בהתייחס לרבן של כל ישראל אינו יכול להיות כפשוטו.

לכן הנראה לומר, דרצה לומר לתלמידיו כי עומק הדין הוא כפי כוחו של האדם, ורק בוראו יודע עד תכלית כל הכוחות שלו כולן, ועל אותו חלק שהיה בו ריפיון יורש הוא גיהנם, לא יותר, לטעם שרוצה ה׳ לתת שכרו מושלם, ולכן על אותו זמן של השיחה היתרה עם האשה, על מנת לתת שכרו משלם, יורש גיהנם.

ועל פי זה נראה דפשיטא דלאו דווקא בשיחה עם האשה דיבר התנא, אלא כל שיחה יתרה, כגון דאמר רבי שמעון כי המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן מתחייב בנפשו (אבות פרק ג׳ משנה ז׳), ודיברו בשיחה עם האשה, וכדאמרנו לעיל עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים (קידושין דף מט׳ עמוד ב׳), הנה בעניין שיחה יש לנו צורך בבעל האומנות עצמו.

מידע שניתן לקרוא סגולה למציאת דירה

עתה אחר הדברים האלה אומר אני ארבע רעות הן שמנה התנא, אחד בעצם השיחה היתרה עם האשה כל אשר אינה צריכה לו, וגם עיתים ויש

ובוטל מדברי תורה, וסופו יורע גיהנם:

1. יהו׳עזע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהועע בן פרחיה אומר, v z : ..״ - •• I :- : יך : • - y .. T : -: | : •• •• .... - T

47עשה לך רב,

רעה מלבד שבוטל מדברי תורה לעת זו שהבור ריק, ועוד אותו זמן של שיחה יתרה ביטול תורה הוא, וסופו כדאמרנו, והלך התנא מהקל לחמור.

1. מה הוא אשר מייעץ התנא בלשון עשה לך רב, הן הרב עשוי מכבר, בשלמה קנה חבר אפשר אפילו בממון, ולמה נתן העצה של קנה בחבר ולא ברב עצמו, ואיך עניינם של שני אלו, הרב והחבר, אצל לימוד הזכות, ומהוא מטבע הלשון כף זכות.

ונראה לומר עשה כפשוטו, אבל הוסיף תיבת לך, מהטעם שהרב עשוי זה מכבר, הן יש לו תלמידים, אבל הוא עצמו התלמיד צריך התלמיד להיות מבטל עצמו אצל הרב על מנת להיות מקבל, ובביטול העצמיות עשהו לעצמו לרב, ואילו עצת הקנה אי אפשר אצל הרב, כי לא שייך בו קניין, לטעם שהקניין בטל אצל הקונה, ואם בטל הרב אינו רבו, ואם כך הוא למה יש לו לבטל חברו אצלו.

אלא שהחבר אפשר בו גם ביטול וגם התבטלות, לכן הקדים עשה לך רב, להורות לחברו דיש בו גם התבטלות, ואם יש הרצון בחבר להיות עצמו נקנה, מורה באצבע כי גם בו יש כוח ההתבטלות לחברו, וראוי לחבור אליו.

ואי אפשר בחיבור אמת בין איש לרעהו מבלי שידונו האחד את חברו לכף זכות, כי השהות התמידית יחדיו יש בה חיסרון, דאין לך צדיק בארץ שלא יחטא, או נראה כחוטא, כמעשה שהיה בחסיד אחד שפדה ריבה אחת בת ישראל, ובמלון השכיבה תחת מרגלותיו, למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו ואמר להם, בשעה שהשכבתיה תחת מרגלותי במה חשדתוני, אמרנו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי, בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני, אמרנו שמא מפני טורח הדרך אירע קרי לרבי, אמר להם