1. ראה לרד״ק בלשונו הזהב שאמר, ולא יכשר המעשה מבלי הלמוד עכ״ל, ואמרו גם גרוע מזה, דאפילו נראה נוהג מנהגי חסידות בידוע שרשע הוא (מדרש שכל טוב בראשית פרק כד׳ סוף הפרק), לכן אמר אליהו, עם הארץ חסיד אל תגור בשכונתו (אליהו זוטא פרשה טז׳ ד״ה תלמיד חכם), מטעם דאמרו אוי לרשע ואוי לשכנו (נגעים פרק יב׳ משנה ר׳)•

ובעי ברור למה יאמרו לעם הארץ הנוהג מנהגי חסידות רשע, בשלמא יאמרו לנו לידע דאי אפשר כלל מציאות שיהא חסיד, אבל לקרוא לו רשע דהוא הקצה הרחוק לחסיד, איך אפשר.

קרא כאן עיקרי האמונה

ושמעתי אומרים (כל מקום שאינו מבורר לי מהכתב, איני אומר בשם מי) כגון שרוצה להביא נשמה קדושה לעולם, ואומר לנפשו כי יותר מכולם יכשר לזה יום הכיפורים, שאין יום בשנה קדוש ממנו, והרשע הזה בא על אשתו ביום הכיפורים.

125ול׳א הקפדן מלמד,ול־א כל המךבה בסחורה מחפים.

לאחוז במידת העזות, שכאן מקומה, ולזה כיון יהודה בן תימא באומרו, הוי עז כנמר, וחיברו באותו המקום לאשר אמר, עז פנים לגיהנם ובשת פנים לגן עדן (פרק ה׳ משנה כ׳), להורות נתן כי עת לכל חפץ.

מידע על ברכה לפרנסה ובריאות

1. נאה דורש ונאה מקיים, וכדהוה עובדה בו שניסו להקניטו ושאלוהו בחוכמות שונות ולא הקפיד (אברת דרבי נתן פרק טו׳).

ומאמר זה למי שיש לו תלמידים אמר, שלא יקפיד עם התלמידים, כי יש בעלי זכרון יותר, ויש מי שבעלי סברא הם, ועל פי רוב רוצה הרב מהתלמיד שיזכור כל תלמודו, לכן אמר לו שלא יקפיד על התלמיד לטעם שלא כל המרבה בכמות הסחורה, היא התורה מחכים.

ועוד כי דרך הרב להשוות בין התלמידים, וטעות היא, אלא ילמד כל אחד לפי רוחו, כי לכולם צריכים בבית המדרש.

וזה אשר בקש משה יפקד יהוה אליהי הרוהת לכל בשר איש על העדה

I ״ 5 V: T J I ״• T•• T " • T T T J T

(במדבר פרק כז׳ פסוק טז׳), ופירש רש״י ׳אלהי הרוחות׳ למה נאמר, אמר לפניו רבש״ע גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

127ובמקום שאין אנשים, 128השתדל להיות איש:

. . 129 _ . .

(1) אף הוא ראה (ברכות דף סד׳ עמוד א,), וזיל בתר טעמא שהכל צריכין לו, אבל עוקר הרים, הוא העוסק בפלפול מחכים יותר.

ועוד אפשר לבאר שדרך האנשים לחשוב שאורחות המסחר מחכימות את האדם, וטוב לו לעסוק במסחר ויזכה לשני שולחנות, אבל מעיד החכם מכל אדם כי לא לחכמים לסם (קהלת פרק ט׳ פסוק יא׳), ואדרבא יגיד לנו לקמן מרבה נכסים מרבה דאגה, ואיך ירבה בתורה ודואג הוא, ותורתו מהשפה ולחוץ.

1. ויבוא הדיבור ובמקום שאין אנשים רכו׳, אחר העצה שנתן לרוצח להחכים ולא עלה בידו, מכל מקום הרבה בסחר התורה, שאף אם יודע בנפשו שלא הגיע למעלת החכם, מכל מקום באין מי שילמד דעת לאחרים, יהא הוא להם לרב במעט תורה שיש לו, וזכות הצבור מסייעת לו.

2. בכל מקום תראה כי אנשים לשון חשיבות הוא וכן פירש רש״י כלם אנשים (במדבר פרק יג׳ פסוק ג׳), ואף שרש״י דקדק לומר בכל מקום במקרא כך הוא, נראה דלא שנה הכא.

ויש הנמנעים מחמת ענוה שבהם להיות אנשים, ואלו ענוים לא יתן להם חן, אלא אם צריך לזה יתגבר ויהא לאיש, ולזה הטעם אמר השתדל, כי אם רואה שאינו רצוי לציבור, כשם שהיה לו שכר על הדרישה, כך יהיב ליה מריה אגרא על הפרישה.