כי שיני השועל חדות ועקומות, ולטעם שחדות הן יחדרו מייד לבשר החי, וכיון שעקומות הן תקרענה בשר הנשוך, ועוד יגידו לך חכמי הטבע ששועל אינו נושך בן אדם אלא אם כן נשטתה, ואז בזמן זה שהשטתה יש ברוקו ארס המסוגל לקפח חיי האדם.

קרא כאן תפילה נגד עין הרע בדוק

והעקרב קשה להזהר ממנו יותר מהשועל לרוב גודלו, וגם חבוי הוא תחת אבנים, ואינו נראה אלא לאחר העקיצה, ובעקיצתו יכול להרוג האדם.

והגרוע מכולם הוא השרף, ולענ״ד במלאך מיירי, והם חיות הקודש שמזיעה שלהם הוא נהר די נור, הן לא אמר נחש שרף, רק שרף, וזה המלאך אם מזיעה שלו יש נהר די נור, כל שכן בהבל פיו ישרוף האדם, והוא הדימיון היותר גדול להיזק שיוכל לבוא מתלמיד חכם, וכדהוה עובדה דחזייה רבי שמעון בר יוחאי ליהודה בן גרים, ואמר עדיין יש לזה בעולם, נתן בו עיניו, ועשהו גל של עצמות (שבת דף לד׳ עמוד א׳), וגדול ההיזק מהתלמידי חכמים, שכן קב״ה בכבודו ובעצמו תובע עלבונם (עבודה זרה דף יח׳ עמוד א׳).

1. נלענ״ד כי די באחת מהן ולא בעי שלשתן להוציא את האדם מן העולם, ור״ל חיי עולם, ואין להקשות על רבי יהושע אם כן למה לא אמר זה כששאל רבן יוחנן בן זכאי את תלמידיו על מידה רעה שיש להתרחק ממנה, כאשר אמר חברו רבי אליעזר היינו עין הרע, כי סובר הוא שחבר רע אפשר שיש בו כל המידות הרעות, או לפחות אחת מהן.

184ושנאת הבךיות, מוציאין את האדם מן העולם:

מידע על השלך על השם יהבך והוא יכלכלך

. . 185

(יב) רבי יוסי אומר, יהי ונכון הוא הדבר שהוא יצר הרע היותר חשוב מכולם, להחטיא בני האדם, אבל כשיש מראה עיניים מלאכתו קלה יותר, היינו לפתח חטאת רבץ (בראשית פרק ד׳ פסוק ז,), אלו העיניים שיצר הרע על פתחן להחטיאו.

וכן אמר הכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים

T • T J ״ T •״ J T " J I • " :״T T •• -•

(בראשית פרק ג׳ פסוק ו׳), הא למדת במראה עיניה החטיאה, וגם דתנו רבנן שמשון בעיניו מרד, שנאמר לאנןר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ןשרה בעיני (שופטים פרק יד׳ פסוק ג׳), לפיכך נקרו פלשתים את עיניו (סוטה דף ט׳ עמוד ב׳), והוא השורש של צרות העין שאין האדם מסתפק מאשר נכון לו.

ולכן יוסף שלא נתן עינו במה שאינו שלו, אשת אדונו, מדה כנגד מדה היא שאין עין הרע שולט בו.

1. יש שפירשו שגורם שהבריות שונאות אותו, ולזה הטעם אף דהוא הוי גרמא, למה יאמר דאינו נוחל עולם הבא, דיותר משמע מוציאין את האדם מן העולם, בעולם הבא מיירי.

לכן הנראה לענ״ד יש לפרש דלא שנא הוא שונא את הבריות, או הן שונאות אותו, כי הישראלי קרוי אדם (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שעג׳), ובהפרדו מחברו בשנאה אינו כלול בהם, ולא הם בו, ואי אפשר לו להיות במחיצתם בזה ובבא.

ונלענ״ד ששורש לטעם שיהא האדם שונא את הבריות בכפירה נעוץ, שמדמה בנפשו שיש בכוח מאן דהוא להשיג נחלתו באיזה עניין, וכל הנותן כוח נפרד במי מהבריות, ואפילו בעליונים, מבלעדי המחיה אותם, כפירה גמורה היא, וטעם גדול שמוצאין אותו מן העולם.

1. מאימתי ממון חביב על האדם, הוי אומר משעה שטרח בעבורו והתייגע יגיעות רבות על מנת לכנוס, היינו ממונו, ואמר התנא עצה זו כי

186ממון חברךחביב עליך כשלך.

ביגיעות שלו עצמו מבין הוא, לטעם שאדם קרוב אצל עצמו, אך לא באשר מתייגע חברו, וכן הוא בכל עניין ולא דווקא בממון, וזה כמו שאמר הלל דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור (שבת דף לא׳ עמוד א׳), אלא שרבי יוסי פלס הדרך אל הכוח המדמה, כי בממון כולם נבונים, לא צריכים באר היטב.