1. מעשה באדם אחד (במדבר רבה במדבר פרשה ד׳ פיסקא כ׳) שהיה מתחרט שלא קרא ולא שנה, פעם אחת היה עומד בבית הכנסת, כיון שהגיע העובר לפני התיבה לקדושת השם, הגביה את קולו ואמר קדוש קדוש קדוש ןהוה צבאות (ישעיהו פרק ו׳ פסוק ג׳), אמרו לו מה ראית שהגבהת קולך, אמר להם לא זכיתי לא למקרא ולא למשנה, ועכשיו שניתנה לי רשות לא אגביה את קולי ותשוב נפשי עלי.

333אכבד ובזי יקלו (שמואל א׳ פרק ב׳ פסוק ל׳):

מאמר בנושא בדיחות לפורים לילדים

(ב> בן עז-אי אומר,הוירץ למצוה קלה (כבחמורה), ובורח מן העברה. שמצוה גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה.

J T : • v V T : • V T•• T ••־ד V V ••־י

337ששכר מצוה, 338 מצרה. ושכר עברה, עברה:

T•• > T•• " J T5 • J T5 • " 5 V

1. בשלמא שייך במצווה לשון שכר מצווה, אבל בעברה איך יקרא לזה התנא שכר.

ואמר הרה״ג יחיאל אוחנונא שליט״א, לשון שכר היינו תמורה, כמו השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף צג׳ עמוד א,), שבתמורה לשכר עושים מלאכתו.

1. תניא אמר רבי נתן, אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה, שאין מתן שכרה בעה״ז, ולעה״ב איני יודע כמה, צא ולמד ממצות ציצית, מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד׳ מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח, נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר ליך ד׳ מאות זהובים בא וישב על הפתח, אמרה היא יכנס, נכנס. הציעה לו ז׳ מטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב, עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה, באו ד׳ ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע. אמרה לו גפה של רומי, שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי, אמר לה העבודה, שלא ראיתי אשה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה׳ אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה אני ןז!וה אל־היכם (במדבר פרק טו׳ פסוק מא׳) שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כד׳ עדים. מידע שיש על שכינה פירוש

אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה, כתב ונתן בידה, עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של ר׳ חייא, אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת, אמר לה בתי שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים, הוציאה כתב מידה ונתנה לו, אמר לה לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו

(ג) הוא היה אומר, אל תהי בז 339 לכל אדם, באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעה״ז, ולעה״ב איני יודע כמה (מנחות דף מד׳ עמוד א׳).