1. נפלא ממני ענין המנין השייך לכאורה רק בבית דין, ולא ביחיד, כדאמרו אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו, אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין (מגילה דף ב׳ עמוד א׳).

ותירץ מו״ר הרה״ג דוד בוגנים שליט״א, דמיירי בחכם הנמנה על מניין של חבורה הגדולים מבני חבורתו שלו, והיה קשה לי הן אם גדול

462ןאינו נכנס לתוך דברי חברו, 463 ואינו נבהל להעיב,שואל כענין ומשיב כהלכה,

בחוכמה מוכרח לכאורה שיישב גם בחבורה הראויה לו, וסיכל שנית ידיו מו״ר לתרץ, כגון רבי מאיר שהיה חכם גדול, ולא היה נמנה על שום חבורה.

כנסו למידע כאן ברכה להצלחה בטסט

1. כי מתוך דברי חברו יידע איך להשיב לו אם חברו טעה, ולמשכיל מדברי חברו יתברר לו לאיזה טעם טעה חברו, ואם הוא עצמו טעה יודה על האמת, דאם אינו מודה הן חילופיהן בגולם.

וגם כיעור הוא שיכנס לדברי חברו, כי מורה הוא באצבע דאין דברי חברו חשובים בעיניו כלום, ודקדק התנא לומר בדברי חברו ולא דברי חכם ממנו, כי הנכנס בדברי חכם ממנו, עם הארץ גמור הוא, דאין בו הדעת להכיר חכם ממנו.

1. נבהל להשיב, ר״ל ממהר להשיב, ואינו מתיישב בדעתו מספיק, והחכם אינו ממהר להשיב, ואפשר מדכתיב והפקדתי עליכם בהלה 1 5 •5 J F•:״•• T T V V

(ויקרא פרק כר׳ פסוק טד), דהבהלה גרמא היא שלא ידע להשיב (ראה באבן עזרא), אם כן מה כוונת התנא באינו נבהל להשיב.

ואולי מיידי בעניין שגדולים ממנו נסתמה מהם ההלכה, וכיוון שהשתתקו אפשר שיבהל מידיעה שיש לו בזה, ויכול לחשוב טעות היא בידו, וגם יש שישכח ההלכה, ומי לנו יותר ממשה שנסתמה הלכה ממנו לרוב הבהלה ממעשה זימרי בן סלוא, לזה הטעם והמה בכים פתח אהל מועד (במדבר S 7 I •• ■ן■ • •• — •• •• Z

פרק כה׳ פסוק ו׳), אבל פנחס לא נבהל, ואמר וגם עשה כהלכה.

1. ואומר על ראשון ך־אעזון ועל אחרון אחרון,ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחלופיהן בגלם:

•• T - V J - T :••• ••• : ״ •• ••• V " I

1. 469 שבעה 470 מיני פרעניות באין לעולם על שבעה גופי עברה.

׳ T •• • T:• V ״ T J • " T T I • T ״•:״ ••T

471מקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשךין, 472 רעב של בצרתבאה, מקצתן

כנסו לקרוא על חלום על נשר

1. בא לומר למשכיל כי כל דרכיו מידה כנגד מידה, והתחיל בקל וגמר בחמור, לכן לענ״ד יש מונים חיה וגלות באלו שבעה מיני הפורענות, הן הגלות גרוע מכולם.

2. דיבר הכא התנא על מיני פורעניות הבאות על גופי עברה, וכל שכן שתבוא פורענות בשל פורע הפרעות עצמו, כאותו המעשה שאמרו בו החכמים שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ (בבא בתרא דף ח׳ עמוד א׳).

3. איך אפשר בשניהן לשון מקצתן, אם מקצתן מעשרין אז יש לומר ורובם אינם מעשרין, וכן בהיפוכו כי כך צריך שיהא השלם.

ונלענ״ד כי רצה התנא לא לדבר סרה בעם ישראל ולומר דיש רוב דלא מעשרין, ועיקם הלשון כדעביד רחמנא.

ויותר גנאי הוא אם תאמר כי רובן מעשרין, כי בעי רובן שבעין, הן מובטחת היא הברכה כדאמר הביאו את בל המעשר אל בית האוצר ויהי

• • T T •• V T •• • T

טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר יהוה צבאות אם לא אפתח לכם את

•• V T - : V • T : T : - T T T • T : • •• 8 I V V

ארבות השמים והךיקתי לכם ברכה עד בלי די (מלאכי פרק ג׳ פסוק י׳), ואמרו עשר תעשר (דברים פרק יד׳ פסוק כב׳), עשר בשביל שתתעשר (תענית דף ט׳ עמוד א׳), ובזה שרא ליה מריה לבחון קונו, בשלמא מקצתן שבעין איך יפרנסו את רובן, אבל אם רובן שבעין גנאי גדול הוא דאין הן מפרנסים את המיעוט הרעב.

472כתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא

T V • T ״ ״ 8“ •• T T •• V • ״ T • T 8 • •• 8 I

בזאת אמר יהוה צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי T T ״ 8 T 8 T ״ ••• 8 ״ 8 •• V T-.•• ״ T - • ״ 8"״ I •

לכם ברכה עד בלי די (מלאכי פרק ג׳ פסוק י׳), ואם אינו מעשר משמע דאינו מאמין במי שאמר, והוא רחום מביא הבצורת לעורר הלבבות, ואם כן איך אפשר שגמרו שלא לעשר, הן מקצתן שבעים.

ךעבים ומקצתן שבעים. 473גמרו שלא לעשר, רעב של מהומה ועל בצ;ךת באה. 474ועלא לטול את החלה, 475 רעב על בליה באה.דבר בא

V • V 8 T T ־ ־ T י T V V T T TT 8 V T T

לעולם

T T

ונלענ״ד שנסיון הבצורת יבוא לאו דווקא לכל אותם שלא מעשרים, שאם לא כן למה גמרו כולם שלא לעשר, והן יש הבטחה ׳ובחנוני נא בזאת׳, ונראה שזאת ההבטחה לכלל, ולא לפרט.

ויותר נראה שכן בא השבע דווקא רק למי שמעשר, אבל איך זה שמקצתן רעבים ומקצתן שבעים, אלא על כורחך מעשרים הם כמצוות אנשים מלומדה, ולא שבוטחים הם במי שאמר, שאם היו בוטחים לא היו מקצתן רעבים, אלא היו פורשים פתן לרעבים ומגדילין האמונה בבורא, וכיון שאינם מאמינים, גמרו שלא לעשר מפחד הרעב שמא יפקוד גם אותם, על זה ראוי שתהיה מידה כנגד מידה, מלבד רעב תבוא גם המהומה שהוא הפחד היותר גדול הגורם לבלבול הדעת.

473כל אחד לבדו לעצמו, ולא שנמנו וגמרו ביניהם.