כל זמן שחסר תיקון כאילו לא נברא.

ג - אלוקים ברא את השמים והי אלוקים ברא את הארץ.

גם מלאכים נידונים ויש בהם צד שגגה על דברים שהם לא ידעו ובכל זאת הם נענשים על כך [וראה גם בפרשת וירא יח, י בסוף הפס׳ גם מעניין זה].

כיצד מתיישבים מידת הדין והרחמים והרי זה סותר [וראה גם בהאזינו, ומס”י פ״ג].

ה - "מי שזכה בתורה זכה בכל העולם ומי שלא זכה אין לו להנות מן העולם זולת אם ישמש הכשר עמליה".

ח - ”כל מי שיש בו יראת שמים הוא משכן השכינה”.

י - מידת אלוקים במהותה היא טובה אלא שהרשעים ברשעותם גורמים לה להענישם.

יא - אבג״ד - לפי סדר עולה זה רחמים, תשר״ק - לפי סדר יורד זה דין, לכן חודש תשרי זה חודש של הדין אלא שה׳ ברחמיו הוסיף אות משמו. [וחשבתי לומר אולי ע”פ זה - שבראשית זה אותיות תשרי אב ז״א דין ואז רחמים ותמיד תחילת ספר בראשית יוצא בסוף חודש תשרי ובא לומר לנו לאחר שהיה הדין כעת יתחילו הרחמים, ואולי ג״כ בראשית - ברא שית - ברא ה׳ שישה ימים את העולם או לשישה אלפי שנה, וע״פ החידוש של האוה”ח בפ״ב פס׳ ג׳ אפשר לומר שה׳ ברא את העולם רק לשישה ימים בלבד ומכאן והלאה זה תלוי בנו אם נשמור שבת העולם ימשיך להתקיים ואם לא חלילה יחרב וזה שנאמר בפס׳ “ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש את יום אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות].

כנסו למידע כאן הרב שלום ארוש תפסיק להתבכיין

יד - שכר ועונש, גן עדן וגיהנם נבראו קודם לעולם.

טו - הצדיק קודם כל משולם לו שכרו בעוה״ב ואם נשאר עודף הוא מקבל שכר גם

בעוה״ז.

יז - מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים ולכן כתוב והיו הדברים האלה על לבבך ורק אח״כ ושיננתם לבניך, קודם כל דוגמא אישית.

כ - רצון ה’ הוא שע״י מעשיו יהפוך האדם את הגשמיות לרוחניות, והסבר מאמר חז״ל צדיקים במיתתן חיים ורשעים בחייהם מתים. [וראה עוד בפרשת ואתחנן (ד, ד) ובמאורי החיים שם בשם קדושת הלוי].

וחושך על פני תהום” - בשנה ה-14 של האדם [מבר מצווה] ה’ שולח לאדם נשמה ממעון קודשו רוח אלהין.

כב - בבנ״י תלוי קיום העולמות גם העליונים.

הצרות בגלות ובפרט במערב שלנו.

פס׳ יב - כיצד יתכן שהארץ חטאה והרי אין לה בכלל יצה״ר?

פס׳ כב - בשרץ המים נצרכה ברכה מיוחדת לפריה ורביה משום שהוא במקום המים הקרירות שזה הפך התולדה.

פס׳ כו - נעשה אדם ברבים משום שכך דרך הענווה לדבר [שיחיד שעשה משהו לא אומר אני עשיתי אלא עשינו].

עניין הגילגולים וסדר העדיפויות בגילגולים.

פס׳ כז - ה׳ ברא את האדם בשני צלמים יש צלם לכל מין האדם ויש צלם מיוחד לעמ״י.

פס׳ לא - טוב מאוד - זה צדיקים ורשעים, ומאד זה גם מלאך המוות שע״י ניתקנים הרשעים.

פרק ב - פס׳ א - מדוע עשה ה׳ את העולם בצורת כדור.

פס׳ ב - ביום השבת ברא ה׳ נפש העולם.

פס׳ ג - חידוש אדיר ששבת שבכל שבוע היא נותנת כוח לשישה ימים הבאים ובלעדי השבת העולם היה נחרב, והשבת נחשבת דווקא כששומרים אותה.

פס׳ ה - אדם הראשון חלתו של עולם והסבר יפה כיצד דיני חלה נכונים לגבי אדה״ר.

פס׳ טו - כל הויה [מציאות] הוא דוגמא לרוחניות.

פס׳ יח - הסבר כל עניין בריאת האדם איש ואישה יחד ואח״ב הפרידם למה ומדוע.

[בב״ר יט, ג ישנן שתי דעות היכן היה האדם בזמן שהאישה היתה עם הנחש דעה אחת שהוא ישן דעה שניה שה׳ לקח אותו לסיור בעולם שברא, ואולי אפשר להסביר שבעומק הדבר הם חולקים האם החטא הראשוני שהוריד את כל העולם במדרגתו הוא מקרי, טעות של האדם הראשון או שמא יד ה׳ כיוונה אותו וזה חלק מהתהליך האלוקי [גם לפי הדעה הראשונה זה חלק מתהליך אלוקי כמובן אך יותר בנסתר], לפי הדעה הראשונה שהוא ישן זה דבר טבעי וזה טעות אנוש, אך לפי הדעה השניה ה’ נטלו בכוונה שהוא לא יהיה שם בכדי שהאישה תחטא ותחטיא ובכך תוריד את העולם ואז יתחיל תהליך התיקון].

פס׳ כה - פירוש לא נתבוששו שלא היה ממה להתבייש, העוון הוא שמוליד הרגשת הערווה.

הסבר דברי אברהם אבינו שאמר לעבדו לשים ידו במקום מילתו והרי אסור להכניס ידו במקום זה.

פרק ג - פס׳ א - איזה חכמה הייתה בדברי הנחש לאישה, והלא רק דברי רשעות הם.

פס ד - מדוע בכלל ברא ה׳ את היצה״ר, בריאה כזאת להרע לאדם.

פס׳ ו - הסבר חטא האישה ומדוע טעתה ולימוד זכות עליה, וכן טעותם של האדם והאדמה.

פס׳ ז - “וכן יקרה לכל רשע שבגמר מעשה הרע ירגיש כי התעיב ויכלם במעשיו ויאורו עיני שכלו".

כנסו לקרוא על האדמו ר מרחלין

פס׳ יב - הסבר חטא האדם, באמת הוא היה אנוס אלא חטאו היה שלא אמר לחוה את ציווי ה׳ על עץ הדעת במדויק.

פס׳ יד - אם אדם לא היה אוכל מעץ הדעת היה מצוי בעולם התחתון ובעולם העליון כאחד, כמו בית עם שני קומות.

פס׳ טז - האישה לא שבעה בתשוקתה משא״כ הגבר הוא שבע בתשוקתו.

פס׳ כ - מדוע אדם קרא לאישה בשמה כעת לאחר החטא ולא לפני, ומדוע דווקא בשם זה.

יש הבדל בין ’אדם’ ל׳האדם’.

פס׳ כב - למה ה׳ לא אסר על האדם לאכול מעץ החיים.

פרק ד - פס’ א - הבל הוא כנגד משה רבינו, והייסורין שקין עשה להבל זה עשה את משה טוב גמור. [בב״ר כב, ח מובא הסיפור שהבל גבר על קין ריחם עליו ואז קין הרגו ואולי חז״ל רוצים ללמד אותנו שרע גמור (קין) זה פשיטא שזה לא טוב אלא שיש חידוש שגם טוב גמור (הבל) זה לא טוב כי הוא מרחם במקום שלא צריך לרחם ולכן צריך גם מידת הגבורה הדין ולא רק מידת הרחמים וראה גם כן בפירוש י’ מילה בראשית, וכן חז״ל אומרים על דוד המלך שמצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום - שהיה אדמוני עם יפה עינים ז״א השילוב הנכון של שתי המידות עדינו העצני, ולכן לאחר מכן נולד שת שממנו הושתת העולם ולא מהבל].

פס׳ ה - חרון אף יגיד הגבהות [אדם בדר״כ כועס כאשר הוא ציפה שיהיה דבר מסוים וזה לא קרה כמו שהוא ציפה - הרב אופיר מלכא בהליכות מועד בחלק המוסר לראש השנה] ונפילת אפים יגיד ההשפלה.

פס׳ ח - פירוש מחודש למיתת הבל, קין חשב שכאשר הבל ימות אזי ה׳ ישעה אליו [ואולי טעה בכך שחשב שה׳ הולך לפי אמת יחסית לאנשים וכוי אלא ה׳ הולך לפי אמת אמיתית קבועה ונצחית והיא התורה הקדושה, ואולי זו המח׳ על נח יש שדורשו לגנאי יש שדורשו לשבח].

פרק ה - פס׳ ה - כל חיי הנבראים הם קצובים כבר מיום לידתו.

פרק ו - פס׳ ג - צרת ישראל שאין למעלה ממנה שאיננו משיגים רוח הקודש.

פס׳ ה - הראב”ד לא נהג כבוד ברמב”ם וה׳ יסלח לו, והצדק עם הרמב״ם.