פס׳ מו - יוסף עובר בכל ארץ מצרים בכדי לדעת את שדותיה ולעשות הכנות לקראת מילוי תפקידו [ולא חלילה שהוא עושה סיבוב גאווה של תראו אני מלך וכדומה].

פס׳ נ - דיון בדברי חז״ל שאמרו בתענית יא. שאסור לשמש בשני רעבון וקושיית התוס׳ בנוגע ליוכבד ודחיית דברי התוס׳ על לוי שלא היה חסיד בדבר זה אלא שפשוט לא קיים פריה ורבייה [וראה עוד הרחבות ודיונים מראשונים ואחרונים בקושיית התוס׳ במאורי החיים].

פס׳ נו - מדוע פתח יוסף את כל האוצרות והרי מספיק לפתוח כמה שצריך לעכשיו, אלא שרצה לבדוק איזה יוכל להשאיר לזמן מאוחר יותר ואיזה למכור מוקדם יותר [ואפשר לתרץ גם בפשטות שרצה לראות שכלום לא התקלקל], ותירוץ נוסף שמבחינה פסיכולוגית שהעם יראה שיש הרבה אוכל זה יגרום להם להיות פחות רעבים.

קרא כאן סיפור עם מסר חזק

פרק מב פס׳ ב - חובת ההשתדלות ובמקרה שלא ישתדלו זה יפגע אף בעולם הבא [ראה גם כן לקמן מג, ח].

פס׳ ג - למה הלכו כל האחים ולא מספיק רק כמה? אלא מחשש שודדים בדרכים וכדומה וכ״ש בזמן רעב.

יוסף היה מוכר לכל אחד כמות רק בשביל אחד ולא יותר ויש בכך טעם בנגלה - שלא ’סחרו בתבואה, וטעם נסתר בכדי שיבואו כל האחים אל יוסף.

פס׳ ו - אע״פ שאין דרך השליט להתעסק במטלות כאלה קטנות של טיפול בתבואה וכו׳ יוסף עושה זאת בכדי להכיר ברדת אחיו למצרים.

מדוע יוסף התנכר לאחיו, בכדי שלבסוף יביאו את בנימין וכן בכדי לבחון האם הם מתחרטים על מעשיהם, ובפס׳ ט כתב גם כן בכדי לכפר עוונם.

פס׳ ח - "ומטבע אנושי כשתולד הידיעה בלב אחד מהשנים גם בלב השני יתעורר בחינת הזכרון כי הלבבות יגידו סודות נעלמים כאומרם כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם”. פס׳ יא - הסבר תשובת האחים לטענה שהם מרגלים.

פס׳ יד - הסבר דברי יוסף הוא אשר דברתי.

פס׳ כב - ראובן רצה להציל את יוסף מידי אדם שהוא בחירי ובכך שהאחים הוציאו מהבור ומכרו אותו הם השיבו אותו לידי אדם שהוא בחירי שהאחים לא הבינו דברי ראובן.

פס׳ לז - ראובן נזהר מלהוציא בפיו במפורש את שני בני תמית שהרי קללת חכם אפילו על תנאי היא באה, והסבר מדוע אמר דווקא שניים מתוך ארבעת בניו.

פרק מג פס׳ ט - הסבר דברי הגמ׳ שנידוי על תנאי צריך התרה, ופלפול בדעת פוסקים אחרים.

פרק מד פס׳ א - מה טעמו של יוסף בהאשמת האחים בגנבת הגביע, שלושה טעמים בפנים.

פס׳ יז - בתחילה יהודה חשב כי מה׳ יצא הדבר והם נתפסים על עוונם ולכן דיבר בדברי פיוס אך לאחר שראה שלא על עוונם נתפסו שהרי בנימין לא קשור לחטא המכירה הפך דברו ודיבר איתו קשות.

פרשת ויגש

פס׳ יב.

מיקוד מורחב:

פרק מד פס׳ יח - יהודה גבר על טבעו והרבה אהבה ליוסף על אף שמטבעו לשנוא עובדי ע״ז ובכך גרם שכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ותרבה אהבת יוסף ליהודה.

יהודה טוען שלטובתו של יוסף כדאי לו שיהודה יחליף את בנימין בהיותו עבד תמורתו משום שיהודה יותר טוב ממנו ויותר יועיל ליוסף.

יהודה טוען שהוא גנב את הגביע ושם באמתחת בנימין וא״כ הוא אשר צריך להיות עבד ולא בנימין.

פרק מה פס’ ח - יעקב ידע שהאחים מכרו את יוסף, והאחים יכלו לראות פני אביהם ולא נתביישו ממנו כי הם ידעו שכל סיפור המכירה על אף שהם גרמו ליוסף וליעקב צער גדול מ״מ זה היה חלק מהתוכנית האלוקית ונפלאות דרכי ה’.

פס׳ כו - האחים נהגו בחוכמה כשבישרו ליעקב שיוסף חי שלא הודיעוהו בפעם אחת שיש בזה סכנה ליעקב אלא בשלבים.

מדוע יוסף לא שלח לאביו שהוא חי והיה ממעט צערו במשך כל אותם שנים? משום שאם היה מודיע ליעקב האחים היו הורגים אותו משא״כ כשהם אלו שפודים אותו ובכך מתקנים את מכירת יוסף. [וראה במאורי החיים בהרחבה רבה שיטות רבים וטובים בתשובה לשא׳ זו, וראה גם רמב״ן (בראשית מב, ט) שלא הובא במאורי החיים].

פרק מו פס׳ ג - טעם הגלויות לפי תורת הנסתר הוא לברר חלקי הקדושה הנמצאים בענפי הקליפה [ליקוט ניצוצות]. [ובמאורי החיים הביאו מהתיקוני הזוהר שאשתו של השטן היא שטנה והיא שפחה רעה למלכה שהיא השכינה, וכן ראה באות ט׳ שהביאו דברים מעניינים בשם המאור ושמש בנוגע לליקוט הניצוצות].

פס׳ ו - האם ירדה שכינה למצרים או לא, קושיה ממקורות שונים והתירוץ הוא שיש דרגות ברמת השכינה והדרגה הגבוה לא ירדה מצרימה ודרגה תחתונה יותר כן ירדה.

השכינה השלימה מניין בני יעקב היורדים מצרימה לשבעים שהרי בפרטן לא תמצא אלא שישים ותשע.

מידע על רבנים מקובלים קבלת קהל

יעקב חשש מדיבורו שאמר כי ארד אל בני אבל שאולה שיוסף ימות בחייו, לכן הבטיחו ה׳ שלא ימות יוסף בחייו ולא יחוש לשגגה היוצאת מפי השליט - שא״א להחזיר דיבורו. פס׳ ז - ״סמא דיסורי קבולי״ - תרופה לייסורין לקבלם באהבה.

יש הבדל בין בני יעקב היורדים מצרימה יש שירדו ברצון ויש שירדו בהכרח ומה שחז״ל אמרו שכל זמן שאחד מיורדי מצרים קיים לא התחיל השעבוד הכוונה דווקא אותם שירדו ברצון ולא בהכרח.

פס׳ ח - מניין בני יעקב היורדים מצרימה, הכתוב אומר שבעים ובפרטן אתה מוצא שישים ותשע מתרץ האור החיים שהכתוב מונה שני מניינים באחד מונה את יעקב גם כן ולכן זה שבעים ובאחד לא מונה את יעקב ולכן זה שישים ותשע.

מותר לחלוק על דברי חז״ל בפשטי התורה שאין הלכה יוצאת מהם [וכאן האור החיים מוסיף תנאי שלא אמר בהקדמתו "רשות נתונה לתלמיד ותיק לחדש"], וראה ג״כ בהקדמת האור החיים.

פס׳ יב - [במאורי החיים הביאו את הריקאנטי בשם הזוהר דברים מענינים לגבי ייבום].

לימוד זכות על ער ואונן שחטאם היה בסיבת ישיבתם בארץ כנען שחברת הרשעים גרמה להם ללמוד ממעשיהם.

פס׳ ל - הצדיקים מעדיפים שלא יהיה להם ילד מאשר ילד מביש שלא הולך בדרך ה׳ [ובמאורי החיים כתבו שהמקור לכך הוא בדברי חז״ל בבראשית רבה והובא בדברי האוה״ח בפרשת לך לך פרק טו פס׳ ג].