פס׳ כב - ”לאמו־” המצרים אמרו ליהודים שישליכו כל אחד את בנו הנולד לו משום

שהאיצטגנינים ראו שמושיען של ישראל ילקה במים וכן ראו גם את הדרך שלקה והיא ע״י ישראל, וכמו שבאמת היה שיוכבד היא שזרקתו למים ולכן ציוו כך. פרק ב פס’ ב - הרי בן שישה חודשים אינו מתקיים אלא שאמו ראתה את משה ”כי טוב הוא” הכוונה בריא וחזק ואין בו חשש של נפל לכן השתדלה והתאמצה להחביאו מהמצריים.

קרא כאן שירת הים לזיווג

פס׳ ה - שבחה של בתיה שעשתה מעשה גדול בהצלת משה שנשארה לבדה משא״כ דרך בנות מלכים.

פס׳ ו - בתיה בת פרעה הרגישה שכינה עם משה בכך שכשנגעה בו פרחה צרעתה, וע״פ זה הסבר הפס׳.

פס׳ י - בשמות האבות והשבטים טעם קריאת השם קדם לשם עצמו ואילו בשמה להיפך, ושני תירוצים בדבר.

פס׳ כב - הצדיקים בעולם הזה הרי הם כגרים [וראה במאורי החיים שהרחיבו ממקורות שונים דברים יפים על כך].

פס׳ כג - ”אחת המתפילות המתקבלות היא תפילה שמתוך צרה”.

פרק ג פס׳ ד - משה היה נביא בטרם יצא מבטן אמו [וראה במאורי החיים שהביאו מקור לדברי האוה״ח מדברים רבה, אך הקשו סתירה מדברי האוה״ח עצמו בפרשת בהעלותך (במדבר יב, ב) שכתב שלא נתנבא משה אלא מגיל 80. ועוד שם הקשו מדברי האוה״ח עצמו בפרשת וזאת הברכה (דברים לג, א) ותירצו].

פס׳ ה - בכל התורה כולה עיקר ההקפדה היא על מצוות לא תעשה כי זה חובל בנפש האדם אך מצוות עשה הם השגת הטוב אך אם לא יעשום לא יענשו חוץ מפסח ומילה.

פס׳ ז - שתי ראיות מוזכרות בפס׳ אחת שנשלמו תיקוני הניצוצות שהיו צריכים בנ״י לעשות במצרים והשניה שאם יתעכבו עוד במצרים ינזקו מטביעה בקליפה בשער החמישים.

[במאורי החיים מביאים את היסוד שאם בנ״י היו מתעכבים עוד מעט במצרים היו נשקעים בטומאה גם מדברי האריז״ל וגם מהחסד לאברהם ועוד].

נתמלאה סאתם של המצריים להענישם ולכן משה נשלח קודם זמן הגאולה.

פס׳ ח - גודל חסד ה׳ עמנו שירד למצרים וכביכול הושפל בכדי להציל את עמ״י ממצרים.

[במאורי החיים הביאו מויקרא רבה ”אמר רבי סימון כל מי שהוא דן את טיפש הוא עצמו נידון"].

מידע על קסם אישי של אדם

מדוע האריך ה’ במכות מצרים זמן מכה וזמן התראה גדול היה כדאי יותר שיזרז את הזמנים ויקדים יציאת בנ”י, אלא שעדיין לא הגיע זמן הגאולה עד סוף י״ב חודש ולכן בינתיים היה ה׳ מעניש את המצרים.

וכן משום שאם היה מוציאם קודם לכן לא היו מספיקים לתקן את הניצוצות כמו שהיו צריכים לתקן ולכן השאירם ה׳ במצרים עד הרגע האחרון ממש.

לעתיד לבוא נזכה להיכנס בשער החמישים באמצעות התורה ואז נזכה לתורת חיים.

פס׳ ט - יש דרגות בתפילה, יש שמובאות אל ה׳ ע״י משרתיו ויש שמגיעות ישירות לה׳ ללא אמצעי.