פס׳ ו - בפס׳ ה׳ כתוב ובניו ואשתו ואילו בפס׳ ו׳ כתוב אשתך ושני בניה, אלא שאמר למשה צא בגין אשתך ואם לא בשביל בניך, אך כשסידרם הכתוב כתב אותם דרך חשיבות להודיע שהבנים קודמים בחשיבותם לאישה [וראה במאורי החיים עוד מקורות לכך, וכן כתב רש״י בתחילת פרשת נצבים "החשוב חשוב קודם" וגם שם הקדים הבנים לנשים "טפכם נשיכם"].
פס׳ ז - כלל - איש/אנשים שחז״ל אמרו שזה לשון חשיבות זה דווקא כאשר מוזכר שמו של האדם וגם את התואר איש, אך אם סתם כתוב איש בלי שמו של האדם לפני כן אין זה מורה על חשיבות.
קרא כאן קבר חבקוק הנביא סגולות
וע”פ זה מסביר האוה”ח מדוע חז״ל אמרו על פס׳ זה שמשה השתחווה ליתרו ולא להפך.
פס׳ ח - משה סיפר ליתרו דבר שלא יכל לדעת ללא משה, והוא הריגת שר של מצרים, ואולי זה מה שאמר יתרו ברוך ה׳ אשר הציל אתכם מתחת יד מצרים - השר של מצרים.
פס׳ ט - אונקלוס תירגם שלשון ויחד יתרו זה מלשון וחדי וישמח יתרו וא״כ יוצא שהתורה דיברה כאן בארמית וקשה מדוע לא תדבר בשפת הקודש, אלא שבאמת התורה דיברה בשפת הקודש והאוה״ח מסביר אחרת את פירוש המילה ויחד ואומר שפירושה מלשון חידוד שבשרו של יתרו נתחדד מרוב שמחה כמי שמבשרים לו דבר מאוד מאוד שמח שיש חשש שיקבל התקף לב וכדומה.
[לא הבנתי מה דעת רש״י שפירש ”וישמח יתרו” האם דעתו כאונקלוס והתורה כאן דיברה בארמית או שמא הוא מפרש ג״כ שהמילה ויחד זה בשפת הקודש ומקורה במילה חדווה].
פס׳ יא - אע״פ שיש לשרי האומות - המלאכים יכולת להילחם כנגד אויבי האומה בכל זאת רק ה׳ יכול להינקם מהאויבים במידה כנגד מידה וזה מוכיח שה׳ הוא שפעל את כל נפלאות ומכות מצרים וקריעת ים סוף וכו׳ ”כי בדבר אשר זדו עליהם”.
מידע על שיתוק שינה ביהדות
פס׳ כא - עצת יתרו למנות עוד שופטים חוץ ממשה היא שיהיו ארבע דרגות שבכל דרגה יהיה את מעלת הדרגה שלפניה ומעלה נוספת, והדרגה הגבוהה ביותר הייתה שרי חיל ובאמת משה מצא ומינה את כולם בדרגת אנשי חיל ולכן לא היה צריך לשאר הדרגות כי הם פחותות יותר [וזה דלא כפרש״י].
מדוע פרשה זו [״ואתה תחזה״ - עצת יתרו למשה שלא ידון לבדו] נאמרה דווקא ע״י יתרו וכי חסר גדולים מאומתנו שיתנו עצה זו? אלא ה׳ רצה להראות לנו שבכל דור ודור ”יש באומות גדולים בהבנה ובהשכלה", וה׳ הודיענו זאת ללמדנו יסוד גדול וחשוב ביותר ”לומר הגם שיש באומות יותר חכמים מישראל אף על פי כן אותנו הביא ה׳ אליו ובחר בנו, ועל זה בפרט עלינו לשבח לאשר בחר בנו מצד חסדיו" [וכידוע שהמהר״ל חוזר על יסוד זה בהרבה מקומות שעמ״י נבחר לא מצד מעשיו הטובים והצדיקים אלא מחסד ה׳ עלינו, ונפק״מ במקרה שישראל לא הולכים בדרך הישר ומרעים מעשיהם עדיין ה׳ בוחר בנו].
פס׳ כג - "אין ממידת הצדיקים להקל מעליהם המצות הגם כי ייעף וכי יגע, כי אדם לעמל יולד בעמלה של מצוה”.
פרק יט פס׳ א - מדוע ה׳ התעכב עם נתינת התורה לישראל עד החודש השלישי לצאתם ממצרים והרי מעוצם חיבתו לישראל היה צריך לתת להם התורה מיד, אלא שמצד החתן - ישראל היה עיכוב שעמ״י לא היו ראויים עדיין לקבל את התורה והיו צריכים לספירת שבע פעמים שבע כספירת אישה נידה [ואע”פ שאישה סופרת שבעה ימים ועמ״י ספר שבעה שבועות לצד הפלגת הטומאה וגם היותם בכללות ישראל שיער התמים דעים כי כן משפטם - אוה״ח ויקרא כג, טו הובא במאורי אור].