הגמי בשבת (פח:) אומרת שה׳ כפה על בנ״י הר כגיגית והכריח אותם לקבל את התורה וידועה הקושיא והרי הם אמרו נעשה ונשמע והסכימו לקבל את התורה א״כ על מה יש לכופם? (ישנם כמה תירוצים לכך במפרשים וראה סיכום השיטות בחוברת שהוציא הרה”ג שלמה בן חמו שליט”א לשבועות תשע״ז עמי 22) והאוה״ח מתרץ שעל התורה שבכתב הם הסכימו ואמרו נעשה, אך על התורה שבע״פ הם אמרו נשמע ואח״כ נחליט אם אנחנו רוצים או לא, [האוה״ח מעיר שפירושו סותר את דברי חז״ל שפירשו את ישראל לשבח ומפרושו יוצא כאילו להפך, ולכן הוא מעלה אפשרות ”שהכתוב נתכוון לב׳ הפירושים אחד בצדיקים ואחד בשאר העם כי פשיטא שמן הסתם לא ישוו הדרגות ישראל יחד בצדקות"].
פירוש נוסף לכפילות אם שמוע תשמעו בקולי - שמיעה אחת כנגד שתי הדברות ששמעו מה׳ וזה שאמר ’בקולי׳ ושמיעה נוספת שמונת הדברות האחרות מפי המלאך שנברא מדיבורו יתברך.
פירוש נוסף לכפילות אם שמוע תשמעו - שאם יתחיל לשמוע את התורה ירצה ויתאוה לשמוע עוד.
כאן נקרא על נתנאל הכהן פירוש חלומות
"עיקר המצווה היא שמיעת התורה" [ובמאורי החיים הביאו בשם הפרי מגדים "שחוש השמיעה כוחו גדול מאוד..". וראה גם בפרשת ואתחנן (ד, לו)].
עם ישראל הוא עם סגולה - הכוונה שלא כפי הטבע וההיגיון, והאוה״ח מביא כמה דוגמאות לדבר כגון ישראל שחשב לעשות מצווה ולא עשה מעלה עליו כאילו עשאה ובגוי אינו כן, וכן כותי שלמד תורה חייב מיתה, שאין החשיבות מצד המעשה לבד אלא בהתחברות המעשה והעושה הנכון הלא הוא עם ישראל - עם סגולה.
פירוש נוסף לעם סגולה - שבאמת כל הגויים עובדים את ה׳ אלא שהם עושים זאת דרך מתווכים ומשמשי ה׳ אך עמ״י הם עובדים את ה׳ ישירות בלי אמצעי.
[במאורי החיים הביאו מדברי האוה״ח עצמו במקומות אחרים שפירש עם סגולה "שהגם שתבוא אומה אחרת ותטיב מעשיה ותשתדל להידבק בשכינה לא ישיגו מדרגת ישראל, ובחינה זו תקרא ’סגולה׳ וזו היא גדולתם"].
מדרש חז״ל שה׳ עבר בין האומות והציע להם את התורה הוא תמוה ביותר והאוה״ח מסבירו שבעצם חז״ל רצו לומר לנו שהאומות הללו שורשם רע ולא מתאים לקבלת התורה משא״כ ישראל, וה’ בחר בדווקא את המצווה הכי מנוגדת לאותה אומה להציע להם את התורה בכדי שלא יתחילו בעשיית התורה ואז יגיעו למצווה זו ויפרשו מדרך התורה ויצטרכו מ״מ לקבל שכר על המצוות שעשו עד אז לכן ה׳ מנע מהם זאת כדי שלא יטלו שכר כלל.
”כל אשר עיניך תחזינה בתורתנו בין במצות עשה בין במצות לא תעשה טעם הדברים הוא כי ה׳ בחן במה שברא והכיר בחינת הרע והבדלנו ממנו ובחן בחינת הטוב וקדשנו בו”.
”ויש לך לדעת כי כל בחינת מעשה הרע יש לה שורש בבחינת רוח הטומאה, וכל בחינת מעשה הטוב היא בחינת שורש הקדושה והטהרה, והנה כל מצוה שצונו ה׳ עליה לבל עשותה שמה הוא שם בחינת הרע שממנו הוא, כמו שתאמר שיקוץ הניאוף שורש בחינת הרע כך שמו, הגזל כמו כן כך שם שורש בחינת הרע, ובעת עשות האדם מפעל הרע הנה הוא מחזיק שורשו הרע, ובעת שיהיה נזהר מעשותו הנה הוא ביטולו.
מידע שניתן לקרוא טראומיל כדורים
ודע כי מעשה האדם יגיד על שורש נפשו אם שורש ראש ולענה שהוא בחינת הרע או אם שורש המתוק והערב שהוא בחינת הקדושה”.
"והייתם לי סגולה" האות ו׳ באה לרמוז עניין נוסף שמצד האמת אין לה׳ שום צורך במעשינו ואין זה מוסיף או גורע לו שום דבר וכמו סגולה - אוצר יקר שבאמת אין להם שום שימוש בפני המלך אלא משתעשע ונהנה מיופים ויקרותם כך ה׳ נהנה מישראל.
ענפי הקדושה שנתפזרו בעולם רק עמ”י יכול לבררם ע״י מצוות ובמיוחד ע״י התורה.
אם ישראל לא היו חוטאים היו יכולים לברר את ניצוצות הקדושה "בכח עוצם תורתם היו מולכים בכל העולם ושואבים כל בחינות הקדושות מכל מקום שהם", אך מכיון שחטאו והרשיעו תש כוחם וצריכין לרדת שמה [לגלות] לברר הטוב ההוא”. [וראה גם בפרשת בהר (כה, מא)].
פס׳ ו - עד מתן תורה היו המלאכים הממלכת כוהנים והקדושים של ה׳ אך כעת במתן תורה ה׳ בוחר בעמ״י על פני המלאכים והם יהיו ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
”והוצרך לומר תיבת ואתם, לבל יחשבו כי דבריו להם על העתיד לבא בעלות הנפש אחר הפרדה מהגוף ישיג הרוחניות מעלות הסדורות אבל בחיים חיותו תרחיק הדעת השגה זו, לזה אמר ואתם פירוש אתם בעצמיכם בעלי גויה תשיגו מעלה זו” [ואולי החידוש של הרצי״ה על הפס׳ ”ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם...” מבוסס על אור החיים הזה].
[במאורי אור אות שיב כתבו ״כי הוצאתם ממצרים היתה ג״כ בירור״ - ואמרתי אולי אפשר ללמוד מכך שבירור ניצוצות זה לא רק ע״י תורה ומצוות אלא גם ע״י מעשים לדוגמא אם מפתחים נכון את כלכלת המדינה וכדומה, אולי].
פס׳ ז - משה קרא לזקני העם כי פחד שמא ”תארע תקלה בדבר שהוא תכלית הכל ועיקר העולם, וכבר אחזו חבלים לארץ שמא חס ושלום לא יקבלו ישראל את התורה", וכללות העם יכול להיות בתוכם שלא ירצו לקבל וכדומה אך הזקנים ודאי יענו כהוגן וימשכו את העם אחריהם.
”ואולי כי בני אל חי נודעה להם התחכמות משה כי חש למיאון חס ושלום והוציאו עצמם מהחשד ולא הניחו לזקנים להשיב תחלה וענו כל העם יחדו כל אשר דבר ה׳ נעשה מדעתנו השלמה וברצוננו הפשוט ולא קדמה תשובת הזקנים לתשובת כל עם ה; והנה הראו בני ישראל עוצם אחדותם והשואת רצונם באלהינו כי ס’ רבוא אמרו בהשואה דיבור אחד כאומרו יחדו ולא נתאחר אחד מהם ולא קדם אחד לחבירו ולא שינה אחד מהם להשיב בנוסח אחר אשרי עולם שאומה זו בתוכו".
מדוע משה צריך להשיב לה׳ מה אמר העם הרי ה’ יודע הכל? אלא שמשה השיב לה׳ את אופן תשובתם של העם ולא את תוכן התשובה ובכך רצה לפאר ולרומם את עמ״י בפני ה׳.
פס׳ ט - בכדי שה׳ יוכל לדבר עם משה וכל העם ישמע שה׳ מדבר עם משה ה’ היה צריך להתגלות למשה בדרגה יותר נמוכה מבדר״כ, שהרי אם יתגלה אליו באספקלריא המאירה כדרגת משה בדר״כ עמ״י לא ישיגו את הנבואה, לכן ה׳ אומר למשה אני בא אליך בעב הענן באספקלריא שאינה מאירה.