”וירא את העגל ומחולות
נכתב על ידי: Yafator
תאריך: 13/11/20

”וירא את העגל ומחולות. אולי כי באמצעות הזדמנות [הגעת] משה פרחה לה בחינת הטומאה שהיתה מדברת בו ואומרת אלה אלהיך ישראל, גם רוח הטומאה שפעלה צורתו מבלי צורף ואומן תכף יצא בולעו של עגל מיראת משה, כי הקליפה תכיר אדונה ותפחד ותרתע, ולזה אמר וירא את העגל ומחולות, מקיש עגל למחולות מה מחולות דומם גם עגל דומם, כי עברה ממנו רוח המטעה”. וכן ראה בפס׳ הבא ”בחינת שליטת הקדושה בקליפה".

צריך לדעת מדוע שבר משה את הלוחות, והתשובה היא שהלוחות הם חירות ממלאך המוות וההפסק מן הזוהמא אך שכשחטאו ישראל בעגל דבקה בהם זוהמת החטא והיו צריכין שוב למלאך המוות בכדי שלא יפסידו את העולם הנצחי [לא הבנתי עד הסוף].

פס׳ כ - העגל היה עשוי מדיוקן של שור וחמור, מצד ראשו היה דומה לעגל ולצד זנבו היה דומה לחמור. [וראה במאורי החיים שהביאו הסבר יפה בשם פרדס יוסף].

החטא בעצמו הוא הנפרע ומעניש ממי שעשעהו ויסוד ’תיסרך רעתך’. [וראה במאורי החיים שהרחיבו בכך והביאו עוד מקורות מהוא״ח ועוד].

"..והוא אומרו וישרוף באש שיותר יוצדק לומר לשון שריפה בבחינת רוח רעה שבתוך העגל מלומר כפשט הכתוב שהוא על גוף העגל שהוא הזהב כי לא ישרף הזהב באש אם לא שתאמר מעשה נסים או על ידי אמצעי אבל בחינת רוח הרעה שבו יותר יוצדק שריפה, והוא סוד (ישעי׳ י״א) וברוח שפתיו ימית רשע [שהמשיח ימית הרשעים בכוח רוחני וה”ה השריפה ששרף כאן משה היא רוחנית - מאורי אור]”.

פס׳ כה - אחרי שאהרן אמר את הסברו שהוא נקי מעון העגל, כל העוון מוטל על העם "ומעתה מתיחס כל העון עליהם ואין להם מכסה השגיון והוא אומרו כי פרעה אהרן פירוש בטענתו" ויוצא שכביכול אהרן העמיס עליהם את כל עוון העגל במקום לקחת קצת על עצמו.

"כל שיעור קטן מבחינת התיעוב יקרא שמץ".

פס׳ כז - מדוע אמר בפס׳ שצריך להרוג גם את אחיו וגם את קרובו ולכאורה זה כפילות אלא שאח זה מבחינה הקרבה המשפחתית וקרוב זה מבחינת הקירבה בשורש הנשמות, שיש נשמות שהם רחוקים מבחינת קירבת האחווה (קירבת דם) אך יש בניהם אהבה וחיבור וזה משום שהם היו קרובים בשורשם בעולם הנשמות, וכן להפך יש נשמות שקרובות מבחינת קירבת האחווה (קירבת דם) אך אין בניהם אהבה וחיבור וזה משום שהם היו רחוקים בשורשם בעולם הנשמות. [וראה במאורי החיים שמביאים מספרו ’ראשון לציון׳ שפירש כן גם על הפס׳ במשלי "טוב שכן קרוב מאח רחוק”, וכן הביאו מהנועם אלימלך שמפרש כן].

פס׳ כט - מעשה בני לוי שהרגו את חוטאי העגל הוא מעשה אכזריות ”ויש לחוש בזה לחסרון האושר וסימן הגריעות שיחסרו אורות נשמת העושה כזה לו יהיה שיהרוג כפי הדין סוף כל סוף זה יגיד האכזריות שהיא בחינת הרע, לזה בא איש האלהים ואמר להם מלאו ידכם אין פירושה לשון ציווי אלא פירושו הודעה כי הן היום יהיו מלואכם ידכם פירוש כחכם לה׳ ואין במעשה זה הכרת חוסר האושר אלא אדרבא מילוי אורות הנפש”.

פס׳ לא - הגם׳ בסוטה (ג.) אומרת שאין אדם עובר עבירה אא״כ נכנסה בו רוח שטות "וזה הוא א׳ מטענות שבהם יזכה האדם ליום הדין, כי בעשותו החטא לא היה דעתו שלם, והגם שיענש על אשר גרם לעצמו החסרון במחשבות הכיעור אף על פי כן לא ידמה לאם יהיה נדון על מעשה הרע בדעתו השלימה”.

טענת משה כלפי ה׳ "מחני נא מספרך" ומה ה׳ השיבו, כמה פירושים יפים.

  1. כל זכות של איש מישראל הרי שלמשה יש בכך ג״כ זכויות שהרי הוא הוציאם ממצרים והוא הגורם ולכן משה טוען שאם ה’ לא ימחל לעמ״י אזי כל הזכויות שעשו ישראל והזכויות הרבות שעלו לחשבונו של משה כעת ימחו גם כן, והי השיבו שאין זה נכון "כי דוקא החוטא עצמו הוא אשר ימחנו ה׳ מספרו אחר שנכתב בספר, אבל מי שזכה באמצעותו לא יפקע זכותו אשר זכה בו לצד שחזר בו הלה והרשיע”.

  2. כל נשמות דור המדבר הם ענפי נשמת משה ואם ה’ לא ימחל להם הרי שנשמת משה גם כן תפגע ושוב ה׳ השיבו שזה לא נכון כי רק נשמותיהם תפגע ולא הוא.

  3. ה׳ צריך לסלוח לעמ״י שהרי גם משה עצמו חטא לה׳ כמה פעמים ואם כן ה׳ לא יסלח גם לו וה’ השיבו שזה לא דומה שהם חטאו בע”ז שזה כפירה בכל התורה משא״כ משה.


 
אודות המחבר
המאמר הודפס מאתר portal-asakim.com - אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
http://www.portal-asakim.com/Articles/Article57988.aspx