פס׳ כ - עדת ישראל יצאה מלפני משה עוד לפני שהוא נתן להם רשות והרי זה שלא כדין אלא ”אפשר כי אהבת הדבר קלקלה השורה”, או תירוץ נוסף שהם רצו להקדים את משה לפני שהוא יביא משלו.

פס׳ כא - " דע כי יש שתי הדרגות במתנדבים, הא׳ הוא המתנדב ברצון נפשו כפי יכולתו וערך ממונו, ולזה יקרא נדבה רוחו לשלול שאינו עושה הדבר כמו צער בנפשו, והב׳ הוא המתנדב יותר מיכולתו מגודל טוביות לבו, ולזה יקרא נשאו לבו פירוש שהלב מנשאהו ומעריכו בערך עשיר יותר ממה שהוא לתת דבר יקר, ולזה אמר כי בישראל נמצאו ב׳ סוגים הנזכרים, ופתח במעולה שבשניהם ואמר כל איש אשר נשאו לבו, ודקדק לומר תיבת איש לשון חשיבות, וכנגד הב׳ אמר וכל אשר נדבה רוחו ולא אמר איש כי אינו חשוב בערך הראשון, וממוצא דבר אתה יודע כי לא היו בכל המתנדבים אלא ב׳ הדרגות וב׳ לשבח שנדבו בלבם ולא עשו הדבר בחסרון רצון הלב אלא שאחד גדול מחברו”.

קרא כאן חלום על סבתא שנפטרה

פס׳ כב - יש ארבעה דרגות באהבת הנכסים, וישראל הביאו את הדרגה הכי מובחרת ומשובחת "וסידר הכתוב התכשיטים שהביאו להראות חיבת המתנדבים שלא רצו להביא אלא דבר היותר מעולה וחביב אצלם הגם שעומדים לשבירה ולקלקל אף על פי כן אהבה נפשם חיבת הקודש מכל יקר ראתה עינם והביאו כל תכשיטי נשיהם חח ונזם וטבעת”.

”דע כי יש הפרש בין ידבנו לבו לנדיב לב כי ידבנו לבו יאמר על כל אשר יתנדב מלבו ויש שידבנו הרבה ויש שידבנו מועט אבל נדיב לב יאמר על לב נדיב, והוא הרמוז באומרו אשר נשאו לבו כי מי שלבו נדיב יתנדב יותר מהיכולת ולא יקפיד על החסרון אשר ימצאנו כי שמח בנתינה יותר מהקנין אצלו”.

פרק לו פס׳ ז - קשה שהרי מצד אחד כתוב שהביאו ונותר עוד ומצד שני כתוב שהביאו דים וזה בדיוק כמה שצריך אלא "אולי שישמיענו הכתוב חיבת בני ישראל בעיני המקום כי לצד שהביאו ישראל יותר משיעור הצריך חש ה׳ לכבוד כל איש שטרחו והביאו ונכנם כל המובא בית ה׳ במלאכת המשכן, וזה שיעור הכתוב והמלאכה אשר צוה ה’ לעשות במשכן הספיקה להכנס בתוכה כל המלאכה שעשו בני ישראל הגם שהותר פירוש שהיה יותר מהצריך הספיק המקבל לקבל יותר משיעורו על ידי נס. או על זה הדרך והמלאכה שהביאו היתה דים לא חסר ולא יותר הגם שהיתה יותר כפי האמת והוא אומרו והותר כי נעשה נס ולא הותיר".

מידע על משפטי הצלחה מהתורה

פס׳ ח - "פירוש הגם שהעושים רבים הם אף על פי כן היתה המלאכה נעשית כאילו עשאה אדם אחד, והכוונה בזה כי כשיעשו המלאכה רבים על כל פנים ישתנה תואר מלאכת זה מזה ולא תדמה למלאכה שיעשנה כולה אומן אחד, והשמיענו הכתוב כי מלאכת המשכן שלימה היתה גם בבחינה זו כי הנותן חכמה בהמה השוה אותם בהתבוננות החכמה שוה ודומים כולם לאיש אחד, ולדרך זה יתיישב טעם אומרו בכל פרטי המעשים לשון יחיד ולא פירש מי הוא ופשיטא שאינו חוזר על בצלאל כי לא הוא עשה הכל והעד הנאמן ויעש בצלאל את הארון, אלא יכוון אל עושי המלאכה והזכירם בלשון יחיד לטעם שכתבתי".

פרשת פקודי

מיקוד:

פרק לח פס׳ כא. פס׳ לב.

פרק לט פס׳ א. פרק מ פס׳ לה.

פס׳ כד.

מיקוד מורחב:

פרק לח פס׳ כא - הסבר נפלא כיצד המשכן הוא מידה כנגד מידה תיקון על חטא העגל.

פרק לט פס׳ א - כל מצווה יש בה כוונות ועומקים רבים ומה שכתוב בתורה זה רק מעט

פרשת פקודי | 103

מהנגלה של המצווה, ואם תשאל מדוע לא כתב ה׳ את הכל בתורה וגילה רק מעט אלא משום חשיבות הדבר הוא לא נכתב, ועוד שאת המושכלות [הדברים הרוחניים, האידיאות] לא ניתן לכתוב בספר תורה וכמו שהספר תורה כתוב על קלף בדיו, באותיות הקודש ועל גביהן תגין ויש טעמים וניקוד שלא נכתבים בספר תורה, כך יש הרבה מעבר לפשט הכתוב.