חשיבות קדושת הזיווג - "הרי כי שתי יצירות באדם יצירת הרוח ויצירת הגוף. והנה בעת ההזרעה אמרו ז״ל כי כפי הכוונה אשר יכוין המזריע ימשיך לזרע הנפש, אם יחשוב מחשבות רעות ומזוהמות ימשיך לטפה נפש טמאה ואם יחשוב בטהרה ימשיך נפש קדושה...אם כן עיקר הלידה שהיא המשכת הנפש לעובר היא בשעת ההזרעה, וקודם לה מלפניה, כי אחר הוצאת הזרע כבר קדם כח החושב שממנו יתהוה הזרע, והוא מאמר הכתוב כי תזריע וילדה מודיע הכתוב כי עיקר הלידה היא בשעת ההזרעה שכאשר תזריע כבר ילדה והיה מה שהיה אם נפש טהורה אם לא ואין תקוה להפך מה שכבר הוא, ומעתה מה שיתעצם האדם בבחינת הלידה הוא בשעת ההזרעה כי אז היא עיקר הלידה לבחינת הנפש שהוא העיקרית באדם, והויות הדבר והמצאתו הגם שהוא נעלם תקרא לידה. ומתוכיות דברינו אלה תשכיל אומרו ואת הנפש אשר עשו בחרן שהם הנפשות שעשו בזיווגם, הגם שלא היתה שרה יולדת, כל זיקה וזיקה היו מולידים נפשות, והגם שלא נבנה הגוף להם לא מפני זה יכחד האמת". [במאורי החיים הביאו מהזוהר את מקור דברי האוה״ח ושם בזוהר כתוב שכאשר מזדווגים בקדושה נוצרות נשמות שמגיעות להיכל וכשגר מתגייר אותה נשמה נכנסת לגופו וזה כוונת הנפש שעשו בחרן שגיירו אנשים - מדהים].

כאן נקרא על עין שמאל קופצת

יוצא א״כ שאף בזיווג שלא מתהווה ממנו גוף ואין לידה בפועל [או שאין יכולת ללדת כגון הריון וכדומה] עדיין חובה להתנהג בקדושת הזיווג.

"עיקר הבנים היא האישה" [אני הבנתי שכוונת אוה״ח על דרך אישה מזרעת תחילה יולדת בנים, אך במאורי אור כתבו שהיא יולדת אותם ומגדלתם והכוונה כאן על ילדים כולל בנים ובנות] ולכאורה האישה לא תרצה להינשא ולהוליד ילדים בגלל רוב הסבל והטירחה שכרוך בכך ואם כבר היא תעשה זאת ותוליד ילדים יהיה זה משום שיש לה תאווה גדולה לשמש עם גבר כי תאוות האישה לתשמיש גדולה מתאוות האיש, ולכן באה התורה והבטיחה לאישה שאם היא תוליד ילדים וכוונתה תהיה לצורך הלידה [לקיום העולם וכמו שה׳ ציווה פרו ורבו ומלאו את הארץ] ולא לשם תאוותה הבהמית אז תתעלה אישה זאת לדרגת זכר אך תתעלה למדרגה גבוהה זו רק לאחר לידת הילד בפועל. ואולי ג״כ זה מה שאמר הכתוב לפני כן לאמר לשון רוממות וחשיבות שאישה כזאת היא במעלה גבוהה וחשיבות.

"דע כי בחינת הזכר היא בחינה עליונה מבחינת הנקבה והתורה מיחסת בחינות העליונות בבחינת הזכר".

"הגאולה העתידה לצד שעל כל פנים תהיה באמצעות זכות ישראל, לו יהיה שלא יהיו ראויים אף על פי כן באמצעות אורך הגלות ועסק התורה דכתיב לא תשכח מפי זרעו על כל פנים תהיה הגאולה בבחינת זכר, ועמדה לנצח. ואומרו וטמאה וגו’, כאן רמז תיקון אשר יעשה ה׳ להשיג בחינת הזכר, כי ז׳ שנים יכונן חבלי משיח...וביום השמיני וגו׳ פירוש שאחר עבור ז׳ שנים בהתחלת יום השמיני, ימול בשר ערלתו, כי אז יעביר ה׳ בחינת הערלה מהעולם, דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וזה יהיה בשנה ח’, וידוע הוא בחינת הערלה שהיא הקליפה". [ראה במאורי החיים שהביאו דברים נפלאים מהשל״ה על הגאולה העתידה שהיא בחינת זכר ולא נקבה, ואותיות וה יהפכו לי׳ ה׳ ואז יהיה ה׳ אחד ושמו אחד].

פס׳ ג - התינוק נימול לשמונה ימים דווקא משום שה׳ ריחם עליו עד שיהיה בו כח - כך אמרו חז"ל במדרש רבה, והאוה"ח מסביר ע״פ הזוהר שכוח זה הכוונה "כדי שיעבור עליו שבת ותגיעהו נפש החיונית הנשפעת בעולם ביום השבת כידוע ואז יהיה בן קיימא".

מידע שניתן לקרוא ניקוי תנור עם סנט מוריץ

[האתז"ח מביא את דברי חז"ל בבראשית רבה שלא נתן הקב״ה מצ11ת לשיראל אלא לצרף אותם בהם, ובמאורי אור כתב1 בשם הרמב״ן (דברים כב, 1) שמטרת המצתת "להוציא מלבנו כל אמונה רעה ולהודיענו האמת ולזוכרו תמיד" וראה גם כן בהמשך דבריו כתב האוה״ח "כל המצות שנתן ה׳ לישראל אינם אלא לצרף ולנקות את הסיגים אשר סבבו החטא קדמון, כי כל מצות לא תעשה להסיר תחלואי הנפש, וכל מצות עשה להאיר לבחינת הנפש, לצד שעל ידי חטא קדמון הוחשכו מאורי הנפש ועל ידי שמירת מצות לא תעשה יוסר הפגם ועדיין תחסר מאורי אורה ובעשות מצות עשה יאיר אורה כאומרו נר מצוה"].

הסבר נפלא ועמוק לדברי חז״ל שטורנוסרפוס הרשע שאל את ר״ע מה יותר טוב מעשיהם של בני אדם או של ה׳ ור״ע הביא לו חיטים ועוגות וכו’. [ושם ג״כ הסביר את דברי חז״ל (שבת ל:) שעתידה הארץ להוציא גלוסקאות והכוונה שיתוקן עוון אדה״ר לא יצטרכו את עשרת המלאכות (זריעה, חרישה, דישה וכו’) בכדי לאכול את החיטה אלא הארץ תוציא "לחם שאין צריך מכשירים". ובמאורי חיים הביאו מדברי האבני נזר שגם כן פירש כך, והביאו גם את דברי הרמב״ם שפירש בדרך אחרת שמלאכת עשיית הפת תהיה יותר קלה מבעבר].