פס׳ ה - "וראיתי לתת טעם למה נקבע בהם השם שלא כסדרו ה״א בתחלה ויו״ד בסוף, בהקדים דבריהם ז״ל כי כללות נשמות ישראל הם מכסא כבודו יתברך אשר יקרא היכל קדשו ויתכנה בשם אדנ״י, וכפי מה שקדם לנו מאנשי אמת כי יתחייב כל המוציא מפיו הזכרת השם לכוין לאותיות המוזכרות בפיו והנעלמות במחשבה, המוזכרות שם אדנ״י, והנעלמות שם הוי״ה, גם יכוין לשילוב האותיות שהוא סוד ה׳ בהיכל קדשו מעתה בהשתלב ב׳ שמות יעמדו יחד ב׳ אותיות ה׳ י׳ ה״א קודם ליו״ד [כאשר משלבים שם הויה ושם אדנות אז השם נגמר באותיות הי ולוקחים דווקא את סוף השם שזה מורה על החיתום - מאורי אור], והם האותיות הנרשמות במשפחות בית ישראל החנוכי הפלואי שקודמת ה״א ליו״ד שהם אותיות חותם ה׳ בהיכל קדשו ויבנה משניהם שם י״ה הרמוז במאמר שבטי יה".
פס׳ ט - ”כי יחפוץ ה׳ לפרסם הרשעים שהם סיבה לרשע הנעשה”.
כנסו למידע כאן תפילה נגד עין הרע וכישוף
”ואפשר שגם את קרח הם החטיאוהו [דתן ואבירם], והגם שאמר הכתוב ויקח קרח שנראה שמעצמו עשה, אפשר שהיה למה שקדם לו מהם ולעולם הם הצו אותו. ואומרו ותפתח וגו׳ אחר שהדברים כבר כתובין בפרשת קרח, נתכוין לומר שגם בליעת קרח ואכילת האש 250 איש הם היו סיבה למאורע מתחלה ועד סוף, הא למדת שהגם שנקהלו היהודים על משה ועל אהרן היו חוזרים בהם אם לא היו שני הרשעים וזה לך האות כי האיש משה לא היה משתדל לרצות אלא להם דכתיב וישלח משה לקרא לדתן וגו’, וכתיב וילך משה אל דתן וגו׳ שהרגיש שבהם הדבר תלוי, מעתה נפשות כל המתים תלויים בשתי הרשעים ההם, ויש בזה לימוד זכות על קרח ועל ה-250 איש”.
פס׳ יא - מדוע מזכיר כאן שבני קורח לא מתו ולא אמר כן במקומו? לומר לך שהכל תלוי ברשעים אלו - דתן ואבירם, אך קורח לא הרשיע כמותם והעד שבניו לא מתו.
פס׳ טז - ”ורש״י ז״ל רוח הקודש הופיע בו וכוון אל דברי חז״ל”.
פס׳ יט - "פרשה זו תרמוז מאורעות עם בנ״י".
"אשרי מי שלא טעם שליטת שונא".
בשנת ת”ק יתחילו ניצוצי גילוי הגאולה [וידוע שרבינו עלה לירושלים בשנת תק״ב].
{מעניין שאם נוסיף מניין או”ר לשנת ת״ק (עם הכולל, או שהשנה עצמה לא מן המניין) נקבל שנת תש״ח - הקמת המדינה}.
פס׳ כג - ”לא יעמוד קניין המדומה והגם שיעמוד הבל הוא”.
הפרשה תרמוז את ה-48 דרכים שבהם נקנית התורה (משנה באבות פרק ו, ו).
"ואומרו משפחת הפוני פירוש שצריך לפנותו ממותרות המורגשות גם מהשחוק ומדברים בטלים כי הם מונעים קיום התורה באדם, ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו כי פה של לומדי תורה דינו ככלי שרת אשר ישרתו בם בקודש כי אין קדושה כקדושת התורה ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי חול הגם שאין בהם דברים האסורים, והוא מה שרמז במאמר לפוה שהוא פה העמל בתורה שבו שוכן חצי שמו יתברך, משפחת הפוני פירוש צריך לפנות מפיו כל חוץ מהגות בתורה ובזה נכללים חלק אחד מהמ״ח מעלות שהם במיעוט שיחה במיעוט שחוק במיעוט תענוג וכדומה להם שבענף המותרות".
"ואומרו לישוב ירמוז שצריך להרבות בישיבה ולא דרך עראי, גם צריך להתישב בכל פרט ופרט מהתורה עד שיעמוד על עקרו כמצטרך בעומק הלכה כי הוא זה עיקר התורה”.
”ארבעה וששים והוא בחינת נקודה אחת הרי ס”ה שהוא מספר אדנ״י, ואמר בסדר זה לומר כי באמצעות הלמדן תתמתק בחינת הדין שחשבונו ס״ד ותהיה נתקנת השכינה במספרה ס״ה".
כנסו לקרוא על קשדו
”ושמעתי מפי הראשונים טעם ערב, כי מספר זה ירמוז לארבע עולמות כידוע אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, וכל אחד כלול מעשר, ומאמר רבי יהושע בן לוי בא ללמד כי הצדיקים יתענגו על רוב שלום בעולם העליון בארבע עולמות אבל אין השגתם בכולם שוה אלא בג׳ ישיגו כל ההדרגות שישנם בהם והם במספר שלש מאות אבל בעולם העליון שהוא עולם האצילות לא יוכלו להשיג כל צדיק כי אם חלק מעשרה שבה שהיא גם כן עשרה בפרטם כנזכר שכל אחד כלולה מעשר, ויש לך לדעת כי העשר המושג מעולם העליון גדול ומהולל מאוד למעלה מכל השלש מאות, ולזה הקדים הכתוב העשר למאות ואמר להנחיל וגו’ י”ש, ועל פי הדברים ירמוז באומרו אלף יכוין לחלק הקטן הרמוז ביו״ד ויחד לו מספר זה של אלף כאומרם ז״ל שכל עשר כלולה מעשר ועשר מעשר הרי שנקודה אחת תתכנה לאלף, ואומרו ושלש מאות כפשטה, והוא מה שרמוז בשמו של יששכר יש שכר”.
פס׳ נד - כלל בתלמוד "כל שיאמר הגמרא ’קשיא׳ היא עומדת לתירוץ אלא שלא נזדמן להם תירוץ".
פרק כז פס’ ב - לפי הזוהר בנות צולפחד חשדו שמשה יטה משפטן בגלל אביהן שחטא, ”ויש להעיר לדברי הזוהר איך יעלה על דעת הצדקניות לחשוד בכשר כמשה”? וראה כמה תירוצים בפנים.
המדבר הוא מקום שליטת ס״מ הרשע ולכן ה׳ לא האריך אפו לצלפחד שחטא מכיון שהיו במדבר אך אם לא היו שם היה ה’ מאריך אפו עד שובו.
פירוש מעניין ממש הפך דברי הזוהר לעיל שבנות צלופחד באו לשלול שיחשבו שהם חושדות במשה שיטה משפטן, והן באו לחזק את כבוד משה, ואמרו שאביהם מת אע״פ שהיה צדיק ולא היה לו שום חטא רק משום שדיבר במשה לכן ראו כמה זה חמור.