לאור כל האמור, קשה מאוד להכריע מתי אדם שחלה בנגיף הקורונה והתרפה ממנו מחויב בברכת הגומל. אך באופן כללי נראה להציע את הכללים הבאים:

אדם שנדבק בנגיף ולא גילה תסמינים כל שהם למחלה אינו מחויב בברכת הגומל.

אדם שנדבק בנגיף הקורונה וגילה תסמינים קלים בלבד, יש לחלק בין קבוצות שונות של אנשים:

אדם בריא שאינו נמצא בקבוצת סיכון אינו מחויבים בברכת הגומל.

אדם שיש לו גורם אחד של סיכון בלבד, כגון שהוא אדם בריא מעל גיל ששים וחמש או אדם עם מחלות רקע מתחת לגיל ששים וחמש, נחשב ברמת סיכון בינונית ולכן נראה להגדירו כ׳קרוב לסכנה׳ שמתחייב בברכת הגומל לשיטת הספרדים בלבד.

אדם שיש לו שני גורמים של סיכון או יותר, כגון אדם מעל גיל ששים וחמש עם מחלות רקע, נחשב ברמת סיכון גבוהה ולכן נראה להגדירו כנמצא ב׳סכנה ממשית׳ שמתחייב ברכת הגומל אף לשיטת האשכנזים.

כל אדם שנדבק בנגיף ונפל למשכב עקב תסמיני המחלה מחויב בברכת הגומל לשיטת הספרדים בלבד.

כל אדם שנדבק בנגיף והוזקק לטיפול נשימתי מחויב בברכת הגומל אף לשיטת האשכנזים.

לסיום, יש לציין שגם חולה שאינו מחויב בברכת הגומל ראוי לו בכל זאת לתת שבח והודאה להקב״ה על החסד וההצלה שעשה עימו.

ברכת הגומל לאדם שלא שמר על כללי הבריאות

שאלה:

כנסו למידע כאן פרק תהילים נגד עין הרע

אדם שלא שמר את כללי משרד הבריאות ועקב כך חלה במחלת הקורונה האם רשאי לברך ברכת הגומל לאחר שמתרפה ?

תשובה:

הר״י מיגאש (שו״ת ר״י מיגאש סי׳ צ) מסתפק במקרה של אסיר שביכולתו לשלם אגרת על מנת להשתחרר מהכלא ומעדיף לשבת בכלא מאשר לשלם את החוב האם הוא מברך ברכת הגומל על שחרורו, שהרי ביכולתו היה למנוע את הישיבה בכלא. דברי הר״י מיגאש לא נפסקו בשו״ע אך הובאו ב׳שערי תשובה׳ (אות ב) שמכריע שמחמת הספק יש לו לברך בלא שם ומלכות.

כנסו לקרוא על פתגמים מהתורה על חינוך

נמצאנו למדים מדבריו שברכת הגומל אינה נאמרת על הצלה מסכנה שנגרמת באשמת האדם עצמו, אלא רק על הצלה מסכנה שנגרמת לאדם בעל כרחו. ואכן, הדבר הגיוני ביותר שכן כיצד האדם יודה להקב״ה ויברך על הצלתו לאחר שהוא עבר על רצון בוראו והכניס את עצמו לסכנת חיים.