והנה מבואר מהשו״ט בגמ׳ שיש עוד
ב׳ נ״מ, א. האם יש מדאורייתא
טענת מקח טעות באכילת הפועל, וכגון
באדם ששכר פועל לקצור פירותיו, ולא
סיפר לו שהפירות הם נטע רבעי שאסור
לאוכלם מחוץ לירושלים, ועכשיו אסור
להם לאכול, והם באים בטענת מקח
טעות, שהם נשכרו ע״ד לקבל, מכיון
שזכות אכילת הפירות זה חלק מהמשכורת,
ודומה לפועל, שנשכר ע״ד מאה ש״ח
ולבסוף התברר שמתכוון לתת רק חמישים
ש״ח, ובודאי שנחשב למקח טעות, אבל
אם פועל משל שמים הוא אוכל, אין
לו זכות טענת מקח טעות. ובפשטות
הסברא היא, שמכיון שלצד שמשל שמים
הוי מתנה משמים, ולא הוי כלל זכות
ממון של הפועל, ממילא לא שייך שיבוא
לבעה״ב בטענה שחשב שיכול לאכול,
שטענתו לא מופנית כלפי בעה״ב, אלא
כלפי שמים.

מאמר בנושא ושמחת בחגך אקורדים

ולכאורה לפי חידוש הגר״ח, שגם לפי ההבנה שמשל שמים הוא אוכל הוי זכות ממון של הפועל, והסברנו שהוי מצוה דממוניה, וא״כ צ״ע מדוע שלא יטען הפועל מקח טעות, שנשכר ע״ד שיש לו זכות ממון בפירות בעה״ב, ועכשיו מתברר שלא יכול לממש זכות זו מכיון שהפירות הם נטע רבעי, וצ״ע. ונראה לתרץ, שטענת מקח טעות שייך רק אם החיוב לשלם לפועל נובע מכח הסכם שכר ביניהם, אז יכול הפועל לטעון שהיה הסכם עם אכילת פירות, ועכשיו לא מקבל כפי ההסכם, משא״כ אם נוקטים שמשל שמים הוא אוכל, אין זכות הפועל נובעת מכח הסכם עבודה, אלא מכח המצוה שהיא נותנת לו זכות ממונית לתבוע מבעה״ב לקיים מצותו, ומכיון שכל זכותו מכח המצוה, לא יכול לטעון שיש כאן מקח טעות, שלא בעה״ב הבטיח לו זכות זו, אלא זה מתנה משמים, ולכן כל טענתו כלפי שמיא.

ומצאתי בספר "יונת אלם סימן ל״ד אות ט׳, שהביא עוד ראיה. דהנה מבואר במשנה ב״מ דף צג. שיכול פועל לקצוץ עם בעה״ב שבמקום זכות אכילה יתן לו את דמי הפירות. ולכאורה, בשלמא לפי ההבנה שמשלו הוא אוכל, נמצא שיש לו ממון אצל בעה״ב בדמות הפירות, ולכן יכול לקצוץ שבמקום הפירות יתן לו ממון, אבל לפי ההלכה שמשל שמים הוא אוכל ובפשטות הוי רק מצוה שמונחת על כתפי בעה״ב, ואין לפועל שום זכות ממון לתבוע קיום מצוה זו, וא״כ מהיכי תיתי שיכול לקצוץ ולומר שבמקום פירות יהיה חייב לו כסף, הרי אין לו שום ממון אצל בעה״ב. אלא מכאן ראיה ליסוד הגר״ח, שגם לפי ההלכה שמשל שמים הוא אוכל, ודאי שיש לפועל זכות ממון אצל בעה״ב, שנובעת מכה המצוה, וכפי שהסברנו שהוי גדר של מצוה דממוניה, והפועל הוא בע״ד לתבוע זכות אכילה זו מבעה״ב. ולכן מובן שפיר שיכול לקצוץ שבמקום תביעה לזכות אכילה יהיה תביעה על זכות כסף בשווי של הפירות שרשאי לאכול.

מידע שיש על תפילה לשמירה מעין הרע

ומצאתי בספר "ברכת שמואל" למסכת קידושין סימן ג׳, שהרחיב ביסוד הנ״ל של הגר״ח, והוסיף שזה הפשט במה שמבואר בתוס׳ קידושין ג׳ ע״ב, דהנה כתוב שאב זכאי בקידושי בתו בכסף ובביאה, ולכאורה בשלמא בכסף מובן, שהוי זכות לקבל את כסף הקידושין, אבל מה שייך לומר זכאי בקידושי ביאה. ומתרצים התוס׳ על פי דברי הירושלמי שאומר, שאבא יכול למסור את בתו לקידושי ביאה ולקצוץ עם אדם שתמורת קידושי הביאה יקבל כסף כשכר לביאה, ולכאורה צ״ב מה החידוש שיכול לקצוץ. ומבאר הברכ״ש, שכדי שיחול הקציצה ולא תהיה כדברי השטאה, בעינן שלאבא יהיה בעלות על ביאת בתו, ואז יכול לקצוץ לקבל כסף עבור מסירתה לביאה. אבל אם כל כוחו של אבא לקדש את בתו בביאה נובע מהיותו שליח עבורה, ודאי שאין לו סמכות לקצוץ לקבל כסף עבור מסירתה לביאה. וזה מה שהתחדש בגמ׳ שהאבא זכאי בקידושי בתו בביאה, דהיינו שהוא הבעלים על ביאת בתו, ולכן זכאי לקצוץ לקבל כסף עבור מסירתה לקידושי ביאה. ומוסיף הברכ״ש, שלכן מוכרחים לומר שגם למ״ד משל שמים הוא אוכל, יש לפועל זכות ממון באכילה זו, ורק מכח זה יכול לקצוץ שבמקום אכילה יקבל כסף, דאל״כ אלא הוי רק מצוה על בעה״ב, מהיכי תיתי שיוכל הפועל לקצוץ על אכילה זו.