ומצאתי בשטמ״ק בסוף הסוגיא הדנה, האם משלו הוא אוכל או משל

שמים, שהביא את דברי הרשב״א, שהקשה
מדוע החוסם את הפרה משלם ארבעה
קבים לפרה, הרי מה דהוה הוה, והרי
לא יתוקן האיסור אם ישלם, ומנין לנו
שיש חובת תשלומים. ותירץ הרשב״א,
שמכיון שהחוסם את הפועל משלם לו
מה שהיה ראוי לאוכלו, גם להלכה
שמשל שמים הוא אוכל, לכן גם בשור
הנלמד בהיקש, יש חובת תשלומים.
עכת״ד.

מאמר בנושא משפטי חוכמה של שלמה המלך

א״כ, מצינו להדיא שדעת הרשב״א, שהחוסם את הפועל צריך לשלם מה שחסמו, וזה לכאורה ראיה ליסוד הגר״ח, שגם לפי ההלכה שמשל שמים יש לפועל זכות ממון בפירות בעה״ב, ולא רק מצוה אקרקפתא דבעה״ב, ומחמת אותה זכות ממון, חייב בעה״ב לשלם לו כשחסמו ומנעו מאותו זכות ממון.

והנה הטור בריש סימן של״ז מביא בשם הרמ״ה, וז״ל "דבעל כורחיה לא מצי למחסמיה, ואם חסים ליה שלא מדעתו שלומי משלם מלקא לא לקי", עכ״ל. ומפורש שדעת הרמ״ה וכן סובר הטור, שהחוסם את הפועל חייב לשלם לו, ועיין בב״ח במקום שמסביר שמקור דברי הרמ״ה זה הגמ׳ שמחייבת את השוכר שחסם את הפרה לשלם לבעלים מה שהפסידו, וא״כ ה״ה פועל שהוקש לשור. ולהמבואר לעיל ברשב״א, אדרבא, המקור לחיוב תשלומים בחסימת שור, מקורו מחיוב התשלומים בחסימת פועל.

מידע שיש על נחש בחלום פירוש

עכ״פ מכך יש עוד ראיה ליסוד הגר״ח,

שלכו״ע יש לפועל זכות ממון, דאל״ב מהיכי תיתי יש חיוב תשלומים. ועיין עוד קה״י ב״ק סוף סימן י״ג.

ומצאתי במנ״ח מצוה תקע״ו, שדן
בשאלה זו, האם החוסם את