סימן קז

האשה שגלחה פאת ראש האיש או שנתגלתה

פטורה שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך כל שישנו בבל תשחית ישנו בבל תקיף ואשה שאינה בבל תשחית לפי שאין לה זקן אינה בבל תקיף. לפיכך העבדים הואיל ויש להם זקן אסורין בהקפה. [עבודה זרה יב, ב].

כנסו למידע כאן בגן האמונה המבואר

הרמב״ם פי״ב מע״ז ה״ב פסק דעבדים חייבין בהקפת זקן, ולכאורה הוא כלישנא קמא דבקידושין ל״ה, ב; ולא כלישנא בתרא, ובכסף משנה פסקינן כלישנא בתרא, ועיין בל״מ ומ״ל ונו״כ, ונראה דיסבור הרמב״ם דלישנא קמא ובתרא פליגי בסברת חוס׳ דב״ק פ״ח, א; ד״ה יהא, שכתבו דע״כ לא מקשינן עבד לאשה רק להחמיר עלא אבל לא להקל ע״ש, וא״כ א״ש דלישנא קמא ס״ל כסברת התוס׳, ולישנא בתרא לא סבירא ליה כסברת התוס׳ דאעפ״כ מקשינן, וא״כ שפיר הוצרך הרמב״ם לפסוק כלישנא קמא דהרי [מוכח] הכי בב״ק שם מכה קר התוס' דלא הוקש רק להקל אבל לא להחמיר [הגה״ה: עי׳ תום׳ שבועות ל', א', ד״ה [שבועת העדות] שהניחו בתימה, קו׳ זו ולא תירצו כמו שתירצו בב״ק, ונלע״ד דהתוס׳ ב״ק תירצו דלא הוקש רק להחמיר ולא להקל והקשו עליהם מ׳7 מחגיגה ד', א', ונלע״ד דתוס׳ תירצו דבלא״ה כתיב איש ועבד בכלל, אך א״כ קשה דהוי [...] ריבוי אחר ריבוי וא״כ נמעע מזה עבד דהרי אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעע - ורציתי לומר שלכן כ׳ תום׳ דגוי פסול לעדות, וא״כ לכ״כ אחיו אבל עדיין ק׳ דה״ל למכתב רעהו ונמעע מזה נכרי ונרבי עבד וצ״ל ע״כ דס״ל עתה דהאי האנשים דכ׳ ר״ל הבעלי דינין א״כ לא נמעע עבד מזה לעדות דהרי בבע״ד איירי א״כ א״ש תי׳ התו׳ זהו בב״ק אבל בשבועות אמר שס בגמ׳ להדיא דמיירי בעדות, א״ש ל״ל [תירצו] כתי׳ התום׳ [בב״ק], ולכן הניחו בתימה: כך כתבתי בס״ד במקום אחר] ודע שהקשו על חוס' דב״ק הנ״ל מחגיגה ד, א/ דפריך

כן הקשה בתוספות רבינו פרץ בשבועות עי״ש מה שתירץ, וכן תירצו התוספות בזבחים קג, א (ד״ה אין לי). כנסו לקרוא על ישיבת מחנה ישראל

מגלן דעבדים פטורים מראי׳ ומקשה תום׳ הנ״ל הא גמר לה לה מאשה ואי כד׳ התום׳ מאי קושיא הא להקל לא הוקש ונ״ל ליישב בס״ד דלפמ״ש דאפליגו בה לישנא קמא ולישנא בתרא א׳׳כ י״ל דשם פריך ללישנא בתרא, אבל (ו)באמת נ״ל דלא קשיא מידי דהנה למשנה אחרונה דחציו עבד וחב״ח פטור מראיה א״ב ל׳׳ל קרא דא(ת)נל] פני האדון דהרי חב״ח חייב ול״ל לעבדים דהרי כבר ידעינן מג״ש דלה לה, א׳׳ו מוכח מזה כדברי תום׳ ב׳׳ק הנזכר דלהקל עליו לא הוקש וק״ל ובזה א׳׳ש מה שראיתי שהקשה בס״ס חקר הלכה הרב זצ״ל, על רש״י ערכין ב׳, ב׳, ד״ה [מי שחציו עבד וכר] שפירש דהא דעבדים פטורין מראיה משום ז־כ׳ נשמות כג, יז] אל פני האדון מי שאין לו אלא אדון אחד, דה״ל משום ג׳׳ש דלה לה ע״ש, ולא קשיא מידי דלמשנה אחרונה דחב״ח חייב א״כ עכצ״ל דלה לה רק לחומרא כסברת תום׳ ועכצ״ל דילפינן מאת פני האדון וא״ש.