אי אפשר ללכת כמו דוגמנית ולהגיד שהראש
מכוסה וזה בסדר , זה אסור ולא רוצים לדעת.
אשה לא יכולה ללכת עם שרוולים קצרים. אשה
לא יכולה ללכת עם לבוש צר, קצר וצמוד, לשים
איפור ופאות. כל הפאות היום אסורות. אמנם היו
פוסקים שהתירו אך מספיק שהרב עובדיה יוסף
זצ"ל והרב אלישיב פסקו שזה אסור – אז זה
אסור.
וכל הדברים האלה מביאים עוד ועוד עברות
קטנות ובסופו של דבר כל העברות האלה
מצטברות לסל ענק. איך אנחנו יכולים להגיד
שאנחנו חרדים – זה כמו במצרים. זה לא להיות
חרדי – זה כמו להיות מצרי של פעם.
איך אפשר לטוס לכל מיני חופשות בתאילנד,
יפן, סין, אמריקה – מי צריך את זה? בשביל מה
זה? האם זה מעלה אותנו בקדושה? האם זה
מקרב אותנו לקב"ה? מילא נוסעים לאירופה
לציון של צדיקים, אבל כל הטיולים האלה – זה
מיותר! יהודי לא צריך את זה.
כנסו למידע כאן סנט מוריץ מסיר שומנים
הגיע הזמן לעלות לארץ ישראל
בנימין גולדן ו' חשון תש"פ ( 2019/11/4 (
עם ישראל, עם ישראל, עם ישראל, כמה כמה
כמה אני חייב להגיד עוד פעם ועוד פעם ועוד
פעם , אתם לא רואים באמת מה שקורה בעולם?
האם אתם לא מבינים שהגיע הזמן לשנות
משהו? אבל מיד. אתם לא מרגישים פחד? פחד
גדול ממה שאתם מרגישים ורואים שקורה
בעולם הזה? עם ישראל עם ישראל הגאולה
השלמה בפתח ואל תצחקו ממני ואל תגידו לי, כן
אתם כבר יותר מעשרים שנה אומרים את אותו
הדבר אבל איפה זה (כל מה שאתם אומרים
יותר מעשרים שנה) אז אני אענה לכם. תפתחו
את העיניים. הרי כתוב על זה בכל כך הרבה
מקורות , תסתכלו טוב, תסתכלו טוב כמה שקר
יש בעולם הזה כ , מה שהמנהיגים שלנו לא
מנהיגים. ואפילו יש רבנים שהם לא רבנים
באמת, יש כ"כ שקר שא חנ נו כבר לא יודעים
איפה האמת. הגשמיות - עגל הזהב - שולט.
שולט על כולנו ואנחנו מבולבלים לגמרי. אנחנו
רוצים להאמין במשהו שרואים אבל אין לנו מה
לראות, רק גשמיות גשמיות וגשמיות שקר שקר
ועוד שקר.
כנסו לקרוא על ניקי בי עוגות
אפילו עכשיו כאשר אנחנו נמצאים במצב כל
כך קשה אנחנו לא רוצים לראות את האמת,
אנחנו מעדיפים את השקר עם עגל הזהב, עם
כל מיני דברים שנותנים לנו הנאה רגעית וזהו.
אוהבים לטוס, לטייל לעשות כל מיני דברים
שאסורים. אנחנו נהנים מכל מיני דברים
שטחיים. אבל לשבת עם עצמנו, להתבודד
ולחשוב וללמוד בשביל מה ה' ברא אותנו בכלל?
למה אנחנו פה? בשביל מה?
בכל אופן הבן אדם נולד ואם יש לו סיעתא
דשמיא גדולה אז הוא נולד בריא ושלם ואז הוא
מתחיל לגדול ובשביל מה? בסופו של דבר
החיים הולכים מהר מאוד והשנים נעלמות, אין
לנו, אין לנו הרבה שנים פה בעולם הזה. אז מה
אנחנו עושים עם זה? מקלקלים את עצמנו,
מקלקלים את העתיד שלנו. אנחנו לא מוכנים, לא
מוכנים לקבל את האמת ולחיות לפיה. רוצים
לחיות, ליהנות לו שכוח שבסופו של דבר אנחנו
מתים ואת זה אנחנו לא רוצים לדעת, אנחנו
מפחדים מזה כי אנחנו רוצים ליהנות. ה' נתן לנו
גוף ותיאבון ותאוות ואנחנו רוצים ליהנות. אנחנו
לא רוצים לעבור את כל החיים האלה בשעמום,
אנחנו רוצים בידור, אבל שום דבר לא יעזור.
אלה שמנסים לחיות חיים שטחיים, חיים של
הנאות ושקר, לא מצליחים בכלל להיפרד
מהפחד של המוות. וזה הפחד הכי גדול שיש
לבן אדם, פחד המוות, והפח ד הזה לא עוזב את
הבן אדם. ברגע שההנאה שלו נגמרת הוא שוב
במחשבות, אז מה יהיה לו בסוף? אחרי 120 ?
מה יהיה איתו? ואז הוא מתחיל לפחד ממחלות ,
מכל מיני אסונות אחרים והוא מתחיל לדאוג
ולחפש איזה ויטמינים לקחת ולעשות התעמלות
ולעשות את עצמו עוד יותר צעיר וכו' וכו' אבל גם
זה לא עוזר.