הקב"ה לא יפסיד אפילו בעל נשמה יהודית
אחד. הוא כל כך אוהב כל נשמה ונשמה, אתם לא
תופסים, אפילו אנשים שהם תלמידי חכמים הכי
גדולים לא יכולים בינתיים להבין עד איפה האהבה
הזאת מגיעה, וכמה שיהודי שמוצא את הנקודה
הזאת בתוך הנשמה שלו יכול לאהוב את ה' עד
כדי כך, כמו שאברהם בן אברהם, הגר פוטוצקי,
לא היה מוכן לתת לגר"א להוציא אותו משם בכל
מיני דרכים שרק הגר"א ידע, לחלץ אותו מן
המוות. הוא לא היה מוכן להפסיד את המצווה הזו
שהיא כל כך גדולה – למות על קידוש ה'. זו
האהבה הכי גדולה שרק יכולה להיות בין היהודי
לבורא שלו.
כאן נקרא על ציטוטים מהתנ"ך על נתינה
ש. אז איך להתכונן באמת?...
ת. פשוט תפתחו את העינים ותראו מה שיש
מסביב, וזה צריך להראות לנו מה קורה. הכל כל
כך מפחיד יהיה, כך שיהודי אמיתי, שיש לו איזה
נסיון בהשתדלות להפעיל את הביטחון שלו –
יצטרך שיהיה לו ביטחון. וכל יהודי ישמח שהשקר
הולך להיות מפורק וייעלם בסופו של דבר.
ואלה שעדיין בחו"ל , אלה שבנו להם בתים
מאבן, שתדעו, ה' יהרוס את הבתים האלה, בתים
כאלה אסור לבנות אותם בכלל [פלא יועץ, ר'
לקמן], זה רק בגלל שהיהודי התרגל למקום
מגוריו, לגשמיות של המקום ובנה לעצמו בית
שיכול להחזיק דורי דורות [תהלים מ"ט: " קִ רְ בָּ ם
בָּ תֵּ ימוֹ לְ עוֹלָ ם מִ שְׁ כְּ נֹתָ ם לְ דֹר וָדֹר...']. ומאז הגירוש
מארצנו היינו צריכים לחיות עם מזוודות המוכנות
לצאת מהגלות ולחזור, מאז ההתחלה של הגלות.
פלא יועץ, ערך בנין: ...ועל כל פנים לא ירבה
הוצאות בבנייני ם גדולים, בנין אבנים, עליות
מרווחים מצוירים ומכוירים וכדומה, כי הכל הבל
ורעות רוח, וגֵרים אנחנו, כצֵל ימינו על הארץ
(דברי הימים א כט, טו), וטוב לו שיוציא אותן
הוצאות לבנות לו בית נאמן לעולם הבא, כי שם
ביתו... ובפרט בארץ העמים אם אפשר לו לאדם
לדור בישוב על ידי שכירות יותר טוב שלא יבנה
בתים כלל ולא יקבע דירה בארץ טמאה, וזה מורה
על אמונת הגאולה וציפיית הישועה מיום ליום
וכמו שכתבנו במקומו.
מידע שניתן לקרוא תפילת הודיה לבורא עולם
פלא יועץ, ערך גאולה: 'ומסימני המאמין ומצפה
לישועה הוא... שלא יבנה בתים רבים חזקים
ועליות מרווחים בציורים ופטורי ציצים בארץ
נכריה, כי מי שהוא נכון לבו בטוח יושב ומצפה
מדי יום ביומו כי קרוב יום ה' שיקבץ נדחיו
ונקומה ונעלה אל הר ה' מקום מקדשנו, ולא יקבע
דירתו דירה נאה בארץ הטמאה, ומה גם כי ימינו
כצֵל עובר וגֵרים אנחנו בעולם הזה...'
המ לחמה על הישרדותנו הרוחנית )289 )
בנימין, ירושלים, פ"עיוכ ח"תשע
שלום לכולם רק אני, רוצה לומר לכם שאנחנו כבר
בסוף אין. בכלל ספק. אולי הכל מסתובב כאילו
שזה בסדר, לא זה אבל בסדר ' זה, כאילו', הכל
'כאילו'. הם אלו הרגעים האחרונים של העולם
כמו שאנחנו מכירים זה את מאז שנולדנו ועד
עכשיו, מבריאת האדם-הראשון ואשתו ועד הרגע
הזה זה. הסוף. מעכשיו, אחרי -יום כיפור זה,
מתחיל להיות משהו לגמרי לא וזה. אחר יהיה , קל
זה יהיה מאד מפחיד, ומאד קשה .
ומה שחשוב ביותר לא זה לעזוב את , ה"הקב
לבקש ממנו כל דבר. בכל רגש, בכל מחשבה,
להיות מה זה. אִ תו שיציל אותנו, שאנחנו מראים
לו בכל דבר ודבר שאנחנו בוטחים . בו אפילו שזה
נראה שהעולם שלנו נופל, ואולי זה נראה שזה
' על נופל הראש חס' שלנו וחלילה לא, לפחד, הוא
יציל אותנו. וזה קשה לעשות כשרואים שכל
העולם מתפרק. היתה מלחה ע" הראשונה היה וזה,
מאד מפחיד זו, היתה המלחמה הראשונה כל של
העולם כולו. כ"ואח מלהח ע" השניה עם תותחים,
ועם מטוסים, ועם כל מיני דברים שבמלחה ע"
הראשונה לא היה לא בכמות ולא באיכות, ובסוף
עוד פוצצו שתי ערים, הירושימה ונגאסקי, עם
פצצות גרעיניות בפעם הראשונה בהיסטוריה וזה,
היה מאד מפחיד.