הכובת, נעמי בר הינה פסכותרפיסטית ומנחת קבוצות בתל-אביב.

טראומה ופוסט-טראומה

טראומה נגרמת על-ידי התרחשות שהיא מחוץ לטווח החוויות האנושיות הרגילות ומאיימת על שלמותו הפיזית ו/או הפסיכולוגית של האדם ועשויה לגרום למצוקה חמורה לחווה אותה. בהגדרה זאת נכללים למעשה הן אירועים חד- פעמיים, כגון מוות של אדם קרוב, תאונה, פיגוע והן חוויות חיים חוזרות ונשנות הנקראות טראומות התפתחותיות כגון אלימות גופנית או נפשית, חווית נטישה פיזית או רגשית בשנות החיים המוקדמות. חוויות  אלו, בהמשך חיינו, עלולות לגרום לתחושות מציפות המתבטאות בדיכאון ובחרדה.   פטר לוין, בעל תואר דוקטור ברפואה ובמדעים ופסיכולוג בהכשרתו, חוקר מצבי טראומה, תהה מדוע בעלי חיים, בטבע, כמעט ואינם סובלים מטראומות? הוא טען כי על ידי הבנת המנגנון המחסן את בעלי החיים מפני טראומה, נוכל לחשוף את מסתרי הטראומה האנושית. נמצא כי בעל-חיים בטבע, אשר חש מאוים, יקפא אל מול סכנה מתקרבת, תגובת קיפאון זאת, תגרום לכל מערכות הגוף להתכווץ וכשתחלוף תחושת השוק הראשוני, הוא ינער את גופו מאנרגיית הפחד ויגיב בבריחה או התקפה, (freeze, fight, flight). שחרור זה, הבא לידי ביטוי בניעור גופני או רעד ישחרר את האנרגיה הקפואה והוא יוכל להמשיך בחייו ללא כל תסמינים פוסט-טראומטיים. לעומתם, בני-האדם הם יצוריים בעלי-תודעה המשתמשים בחלק המוח, הנקרא "המוח החדש" - האינטליגנטי בכדי לעבד חוויות ואינם מאפשרים  לגוף להשלים את תגובתו הטבעית לטראומה, בצורת ניעור ורעד.  כך שמערכות הגוף והעצבים נשארות חסומות על ידי אנרגיה מאיימת, שלא השתחררה.   אם כן, נראה כי טראומה אינה רק אירוע פסיכולוגי - רגשי. אלא גם ואולי בעיקר, אירוע גופני המשפיע עמוקות על מערכות הגוף והעצבים וגורם למה שנקרא בספרות המקצועית, תגובת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). יתרה מכך,נראה כי תסמונת פוסט-טראומה הינה, למעשה, אירוע גופני שלא הושלם כדרך הטבע אשר גורם לתחושת הפחד המאיימת להישאר במערכות הגוף והעצבים וכך לחסום את הזרימה הטבעית של הגוף. האדם אשר חווה טראומה יחוש תקוע באותו אירוע או חווית חיים מכאיבה המשחזרת את עצמה שוב ושוב ויחוש מאוים, למרות שאין אירוע ממשי המאיים על חייו. ישנן מגוון התרחשויות פיזיות בחוויה טראומטית - זעה קרה, נשימה מואצת, שרירים מכווצים. כל אלו, מלווים את מי שחווה תסמונת דחק פוסט-טראומטית . למעשה הגוף מוכן ללחימה או בריחה תמידי גם ללא המצב מאיים אובייקטיבי.  מבחינה גופנית- נפשית ישנה תחושה כי הראש עובד מהר עד כדי תחושת כובד וכאבי ראש. שרירי העיניים והפנים מכווצים ובעת הרפיה יתכנו אף עפעופים שנועדו לשחרר אנרגיה עודפת. ישנה תחושה של ניתוק שיכולה להתבטא בתחושת ריחוף עד כדי סחרחורת. איזור הראש, המצח, הצוואר והעיניים מכווצים תמידית עקב הצורך לשלוט בחוויית האיום החוזרת ונושנת מפלג הגוף התחתון,הבטן והחזה.  הטיפול  הגופני-נפשי בתסמונת פוסט-טראומה מושתת על בניית חווית הכלה עם המטפל, המאפשר מגע עם החוויה הטראומטית ושחרור פיזי- רגשי- אנרגטי של החוויה המאיימת במקורה. כל זאת, על מנת לאפשר תנועה וזרימה (להבדיל מקיפאון), המרחיבה את מערכות השרירים המכווצות וכך מאפשרת שחרור ופריקה של חווית הטראומה.

מקור - http://www.neomibar.com/articles/trauma-post-trauma.html

www.neomibar.com