הילד הפנימי "הידע מאיר חדרים נשכחים בבית האפל שלילדותנו. עכשיו הבנתי, כיצד אני יכול לחוש געגועיםהביתה, למרות שאני נמצא בבית" (ג'ק צ'סטרטון)כאשר הילד שבתוכנו פצוע, מאגרי אנרגיית החיים שלנו מבוזבזים על שימור מערכותההגנה שלנו. מנגנוני הגנה כמו הדחקה והכחשה נועדו להגן על הילד הפנימי הפגועשבנו. אין זה בכדי כי הפסיכולוג הנודע יונג כינה את הילד הפנימי בשם "הילד הפלאי".כאשר נוצר קשר עם הילד הפגוע שבתוכנו מתחילה לצוץ יצרתיות אדירה המאפיינת ילדיםואותו הילד הופך למקור צמיחה ,התחדשות והנאה. התנהגיות רבות שאנו חשים כי מזהמות את חיינו קשורות לחויה של הילד הפצועשבתוכנו, אנו רואים את העולם דרך מסננת חויות ותבניות אמונה שהוטבעו בילדותינו. זאתהסיבה כי אנו מוצאים את עצמנו משחזרים מערכות יחסים ומתקשים ללמוד משגיאות העבר אולקחת אחריות על חיינו. פרוייד כינה זאת "כפיית החזרה" . הנפש מחפשת תיקון ליחסשקיבלה והיא מחפשת ליצור תיקון באותם תנאים שהיא מכירה.כאשר אנו מתבגרים אנו נוהגים להתייחס אל עצמנו כפי שהמבוגרים סביבנו התייחסואלנו בילדותינו. הסיבות לכך רבות אך חלקן קשורות לעובדה כי יחס זה מאפשר את אותהאוירה שנפשנו מזהה כבית, זה היחס לו אנו מורגלים ובנוסף על כך, זה היחס שנדמה לנושאנו ראויים לו. לכן, אם ספגנו ביקורת ואשמה -כך נתייחס לעצמנו, נדאג לבקר את עצמנוולחפש צורות שונות של עונשים על מנת לכפר על האשמה שתמונה עמוק בליבנו.באנו לעולם כלוח חלק שעליו נכרתו התנסיותנו, אופן החשיבה של ילדים הואאגוצנטרי ולכן הילד מייחס את המתרחש סביבו אליו . אם הורנו נטשו אותנו או הייתהאוירה של כעס בבית- הילד ייחס זאת לעצמו , יאשים את עצמו וירגיש "ילד רע" או "בלתיראוי". אופן חשיבה נוסף המאפיין ילדים והופך לתבניות בבגרותינו אשר מגבילות אותנו הואהכללה , "כל הגברים לא רציניים"  "אני לעולם לא אצליח" וכו..אלו הסיבות שכאשר ברצננו לשנות את התנסויותינו עלנו ליצור קשר ישיר עם הילדהפנימי . עומק השינוי מרחש כאשר אנו מעבדים את התחושות והרגשות הטמוני בנו. מסכימים להרגיש, מסכימים לאהוב , מסכימים להקשיב...

מקור - http://www.neomibar.com/articles/inner-child.html