עוד שוכבת במיטה כבר הראש חושב איך לשלם את זה לכל הרוחות? איך אני מטפלת בזה לפני שינתקו? לא ידעתי איך יומי יתחיל, כלומר ידעתי בראש מה אני רוצה אבל לא ידעתי איך אני מתרגמת את זה לידי פעולה. בראש שלי רצות להן המחשבות בקצב רצחני, מה קודם למה? מה אני עושה? איך עושה? דייייייייייי! שקט, קצת שקט והבוקר עוד לא התחיל, מה יהיה בהמשך היום?
מביטה במראה מנסה לאסוף את עצמי מבפנים על כל הרגשות, התחושות, המחשבות, אוי אלוהים בבקשה תעזור לי, תן לי כוח להמשיך הלאה. פקח את עיניי לראות את התשובות, הפתרונות. אני יודעת שהם מולי, אבל הכול מטושטש ומעורפל עם כל הלחץ. לחץ, לחץ כל הזמן לחץ ומתח אוף! די נמאס! רוצה שקט, כל כך מחכה לשבת. לא לקום כל כך מוקדם, בלי שעון מעורר, בלי הכנת הילדים לגן ובית הספר. הכול בשאנטי באנטי. לשבת במרפסת אני והשמש החמה, ציוץ ציפורים ברקע, שמיים תכולים אהההההה איזו שלווה. תודה אלוהים על המתנה הזאת שנקראת שבת. מה הייתי עושה בלעדיה, בטח משתגעת בטירוף, אבל השבת מאזנת, מוציאה ממני רק טוב.
אז זהו אחרי שהייתה לי שיחה קצרה עם עצמי מול המראה, הגנבתי חצי חיוך "נו טוב ההצגה חייבת להימשך", אז קדימה לעבודה. השכמה ארגון הילדים, לשלוח כל אחד למסגרת שלו, ואז נכנסת למשרד והטלפון מצלצל: "מה שלומך יקירתי" אני שומעת מעבר לקו "בוקר טוב" אני ממלמלת קוטעת את רצף מחשבותיי. "תשמעי, אני חייבת לרוץ, אני בלחץ נוראי, הגרר מחכה לי ואחותי גם … ו … שלחי לי לנייד את הפרטים הדרושים ואשלם זאת במקומך." אני שותקת, המומה ונרגשת גם יחד. מה בעצם היא אמרה לי, היא אולי עשתה טובה, אבל היא הורידה מעלי אבן של טון וחצי של לחץ רק שלא ינתקו את החשמל, והיא בשיחת טלפון קצרה הדליקה לי את האור תרתי משמע.
והרי כבר אמרתי שהתשובות והפתרונות מולי, רק לא ראיתי אותם והנה שלחו אותה אלי כמו ברק ביום בהיר, וזה באמת יום בהיר ועוד עם שמש מדהימה, רק שהייתי עסוקה בלחץ עם הטון וחצי על הראש, אז מי שם לב לזה בכלל. רק עכשיו בזכותה, בזכות הפייה הטובה שנשלחה אלי, אני רואה, רואה את התמונה בבהירות ובצלילות.
תודה לך פייה טובה שלי, תודה. ישבתי נזרקתי בכיסא מול מסך המחשב, בוהה מסיטה מבט לחלון רואה פיסת שמיים תכולים, יום בהיר אמרתי כבר?! חייכתי ואמרתי "תודה". מאותו רגע, היום שלי התגלגל כך שדברים זרמו, הכול פתאום נראה אחר, טוב וקל. הדליקו לי את האור.
כל הזכויות שמורות לאסיה ©