הקשר בין פסיכולוגיה אבנורמלית לתקשור .
מתוך ספרו של זיו מאיר: "שיפור היכולת העל חושית ותקשור"
הגישה ההתנהגותית
תופעת האבנורמליות בגילויה השונים מורכבת ומסובכת להסבר.
אחת מהתופעות המוכרות לכולם זוהי סכיזופרניה המוגדרת כהפרעה נפשית, הפרעה התנהגותית המופיעה בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בבגרות המוקדמת ומתבטאת בהפרעה קשה בחשיבה, בתפיסה ובביטוי הרגשי, הסטטיסטיקה מלמדת כי אחוז אחד מכלל האוכלוסייה העולמית סובל מסכיזופרניה. מחקרים גילו כי קיים קשר בין סכיזופרניה לבין אי סדירות ביוכימית המתבטאת בהפרשה מוחית עודפת של חומר שניקרא דופאמין, חומר זה הוא אחד מהחומרים המאפשרים מעבר מידע בין תאי עצב במוח.
הוכחות מכיוונים שונים, הובילו את החוקרים למסקנה, כי קיים קשר בין הפרשה עודפת של דופאמין, לבין ספטומים של סכזופרניה, הכוללות הלוצינציות (הזיות,חוויות שב של החושים) ודלוזיות (מחשבות שב). אחת ההוכחות היא לדעת החוקרים שתרופות שתפקידן להעלות את כמות הדופאמין הזמין במוח מחמירות במידה רבה את הסימפטומים של המחלה. יש לציין, כי תרופות מסוג זה ניתנות לעיתים קרובות לחולים במחלות פרקינסון, המלווה בקשיים מוטורים מסוגים שונים. אולם חולה פרקינסון שקיבלו לאורך זמן מינונים גבוהים של התרופה, הגיבו לעיתים קרובות בסימפטומים סכיזופרנים. מאידך חולים סכיזופרנים אשר טופלו זמן ארוך במינון גבוה של תרופות החוסמות דופאמין, במקרים רבים הפגינו קשיים מוטורים, הדומים לסימפטומים של מחלת פרקינסון. בסיס זה היווה עבור החוקרים את הבסיס להשערת הדופאמין, לפיה נוכחותם של סימפטומים סכיזופרנים קשורה בכמויות עודפות של דופאמין, מאידך לא לשכוח כי אותו מחקר מלמד כי אנשים המטופלים זמן ארוך בהפחתת הדופאמין מפתחים קשיים מוטוריים, כמו כן מתגלה דבר התומך בהשערה זו לדעת החוקרים, והוא הקשר לאנשים הצורכים סמים ממשפחת האמפטמינים כגון קוקאין, או ספיד, המעודדים הפרשת דופאמין במוח. הוכחות אלו ואחרות גרמו לחוקרים להאמין כי איתרו את האטיולוגיה שבבסיס הסימפטומים בסכיזופרנים הראשונים.
אכן מתברר כי השימוש בתרופות המפחיתות את כמות הדופאמין הזמין במוח החולה, גורמות לשיפור תפקוד החולה אולם לא לריפוי, דהיינו הסכיזופרניה נותרת בעינה באופן שבאה לידי ביטוי חיצוני בצורה מופחתת.
מאידך ברור, כי אין מדובר בהפרעה הורמונלית בחומר הנקרא דופאמין, שהרי הוא רק מפחית את רמת הסימפטומים אך אינו גורם לריפוי, יתרה לכך הוא גם גורם לתופעת לוואי כפי שפורט.
נשאלת השאלה, מה גורם לאותו אחוז אחד בקרב האוכלוסייה העולמית לסבול מהלוצינציות (דמיונות שווא), דלוזיות (מחשבות שווא)? מאידך, האם רואה הנסתרות כגון מיסטיקאים, מתקשרים למיניהם, אנשים בעלי יכולת על חושית, אינם אלו אשר עונים על הקריטריון של סכיזופרני?
יש לציין כי הגישה ההתנהגותית בפסיכולוגיה מאמינה שהסביבה מעצבת את התנהגות האדם, כלומר כל האורגניזמים בכלל זה האדם מעוצבים על ידי סביבתם, לדעתם התנהגות האורגניזם היא תוצאה של קישור בין מאורעות, כלומר למידה שהתרחשה באמצעות תגמולים ועונשים, דפוסי ההתנהגויות מן העבר שנרכשו על ידי ניסוי וטעייה, לגישתם התנהגות של פחד וחרדה מתעוררים כאשר גירוי ניטרלי מופיע בו זמנית עם מאורע שלילי שמעורר באדם פחד. אם המאורע השלילי היה מתון בעוצמתו יעורר הגירוי הניטרלי בעתיד פחד מתון, אם היה טראומתי יהפוך המאורע הניטרלי שהיה צמוד אליו לאובייקט לפוביה. החוקרים ווטסון וריינר מאבות הפסיכולוגיה ההתנהגותית הניחו כי פוביה הוא תגובת פחד מותנת בתהליך של התניה קלאסית, גישה זו מספקת הסבר ברוח תיאוריית הלמידה גם לעמידותם הגבוה של פוביות, דהיינו פחד נרכש מניסיון קודם: נשאלת השאלה הכיצד
אותו "חולה", או במקרה זה "מתקשר", הגיע למצב זה, אם לא חווה כל חוויה טראומטית? יתרה מזאת, כיצד הוא יכול באווירה נעימה ותומכת ללמוד להיות "חולה"= מתקשר?
מכאן לדעתי, שלא כל המאובחנים כסכיזופרנים הם אכן סכיזופרנים, אכן הפסיכולוגיה מחלקת באופן כללי את ההפרעה הסכיזופרנית לארבעה סוגים שונים בשל השוני הרב בין התופעות הנצפות אצל חולים שונים, כאשר כל אחת מתת הקבוצות מתאפיינת בתסמונת קלינית טיפוסית, אם כי לדעת החוקרים השונים, חולה יכול לעבור מתסמונת אחת לשניה במהלך התקף אחד.
ארבעת סוגי הסכיזופרניה העיקריים הם: סכיזופרניה פרנואידית: המאופיינת בעיקר על ידי הופעת מחשבות שווא של רדיפה, קנאה או מחשבות גדלות.
סכיזופרניה קטטונית: המאופיינת לרוב על ידי קיפאון התנהגות ספונטני, החולה יישאר פרקי זמן ממושכים ללא תנועה, עד למצבים של תשישות גופנית ותת תזונה, לעומת זאת התנהגות הפוכה לכך גם היא נתפסת כהפרעה קטטונית, לפיה החולה חסר מנוחה, נע ומדבר ללא הרף, במצבים אלו הוא עלול להיות אלים ומסוכן כלפי עצמו וכלפי אחרים.
סכיזופרניה מטיפוס בלתי מאורגן(הבפרנית): המתאפיינת על ידי חוסר ארגון במחשבה בדיבור, בהתנהגות ובתגובה הרגשית, הזיות ואשליות מסוגים שונים מתעוררות וחולפות ללא היגיון, התגובות הרגשיות חזקות ואינן תואמות את תוכן המחשבה והנסיבות החיצוניות, החולה סובל מתנודות חריפות במצבי הרוח.
סכיזופרניה רזידואלית: מתאפיינת בהעדר סימפטומים בולטים כמו דלוזיות, הלוצינציות וכד'.
היא כוללת חולים סכיזופרנים שאושפזו בעבר, המצויים עתה בנסיגה חברתית, בבעיות תפקוד, בשטיחות רגשית, בחשיבה בלתי מאורגנת ובהפרעות התנהגות.
כאמור, המחקר בפסיכולוגיה פיזיולוגית מצא, כי קיים קשר בין פעילות יתר של המערכת הדופאמינרגית, לבין סימפטומים המאפיינים סכיזופרניה. פעילות היתר מתבטאת ברמה בתר-סינפטית- כלומר קיים קשר עודף בקליטת הנוירוטרנסמיטור דופאמין בקולטנים הבתר סינפטיים.
דהיינו עודף דופאמין גורם להתגברות הסימפטומים הסכיזופרנים.
מכאן סברו שאם ניתן יהיה לווסת את כמות הדופאמין הרי שהסימפטומים יעלמו, אכן המחקרים תומכים בכך, אולם הדבר פועל רק על כ- 70% מהחולים, על ה30% הנותרים אין הדבר משפיע כלל.
נשאלות שאלות רבות בהקשר זה אשר חלק מהן: מדוע החומר משפיע רק על 70% מהחולים? האם הגוף שלנו אינו מושפע מחומרים זהים? אם לא, מה הקשר בין התופעה לסימפטום? כל חומר מרדים גורם לקהות חושים, אם כן מה המיוחד בדופאמין?
מעבר לשאלות אלו, נשוב עתה לקשר בין התופעות המוגדרות כהפרעות סכיזופרניות לתקשור, על פי תאור הסמפטומים השונים, האם אלו הרואים את המדריכים הרוחניים שלהם, או אלו המתקשרים עבור אנשים אחרים אינם נכללים בקטגוריית הפרעות סכיזופרניות? או אף תואמים במקרים רבים את האבחנה כהפרעות ב"איחוז האישיות"?
כאמור הסטיסטיקה המחקרית מלמדת, כי אחוז אחד מכלל האנשים לוקים בהפרעות סכיזופרניות וניתן להגדירם כסכיזופרנים, מכאן ניתן אולי להבין כי ה30% מקרב המוגדרים כך, אשר אינם מושפעים מתרופת ה"פלא" דופאמין, אינם סובלים מהפרעות סכיזופרניות ממשיות, אלא חלקם בודאי בעלי יכולות על חושיות, אותם מגדירה הרפואה הקונבנציונלית סכיזופרנים.
אלמלא כן, כיצד תגדיר אותם הרפואה הקונבנציונלית?...
מונח נוסף הנפוץ עתה בקרב הפסיכולוגים והפסיכיאטרים השונים הוא המושג "אישיות רבת פנים", מונח זה הונהג לאחרונה וטומן בחובו מקרים מעניינים אשר בודאי מוכרים לחלק מהקוראים העוסקים ומתעניינים בתחום התקשור.
לפירוט מסלולי לימוד ב מכללת ברק ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק
www.barakcollege.com