דף הבית
אינדקס עסקים
הכותבים הפעילים ביותר
המאמרים הניצפים ביותר
תגיות פופולריות
תנאי שימוש
צור קשר
דף הבית
דתות
"לחיות" עם פרשת השבוע
פרסום המאמר באתרך
פרסום המאמר באתרך
באפשרותך לפרסם את המאמר הזה באתרך בכפוף
לתנאי השימוש
.בפרסום המאמר עליך להקפיד על הכללים הבאים: יש לפרסם את כותרת המאמר, תוכנו,
וכן פרטים אודות כותב המאמר
. כמו כן יש לכלול
קישור לאתר
מאמרים עסקיים ומקצועיים (http://www.portal-asakim.com)
.
בחזרה למאמר
כותרת המאמר:
תקציר המאמר:
תיקון שאינו מתקן פרשת השבוע היא הציר המרכזי סביבו ייסוב שולחן השבת. יש "להחיות" את פרשת השבוע, להציג ולפרוש אותה לפני המסובים לשולחן, לשוחח ולדון על הנאמר בה ועל סוגיות המסתעפות ממנה. דברים אלו יש להגיש כמשהו אקטואלי ביותר, "החדשות הכי חמות". מובא בספרים מושג הנקרא "לחיות עם הפרשה", ומשמעותו היא שהלך מחשבתו של האדם והתנהלותו יהיו סביב לפרשת השבוע וענייניה. ככל שהאדם "מכניס את עצמו" בפרשת השבוע ו"חי עם הפרשה", שואב הוא בכל שבוע חיות חדשה מלוא חפנים.
מילות מפתח:
קישור ישיר למאמר:
גירסת HTML:
<html> <head> <title>"לחיות" עם פרשת השבוע</title> <meta name="description" content="תיקון שאינו מתקן פרשת השבוע היא הציר המרכזי סביבו ייסוב שולחן השבת. יש "להחיות" את פרשת השבוע, להציג ולפרוש אותה לפני המסובים לשולחן, לשוחח ולדון על הנאמר בה ועל סוגיות המסתעפות ממנה. דברים אלו יש להגיש כמשהו אקטואלי ביותר, "החדשות הכי חמות". מובא בספרים מושג הנקרא "לחיות עם הפרשה", ומשמעותו היא שהלך מחשבתו של האדם והתנהלותו יהיו סביב לפרשת השבוע וענייניה. ככל שהאדם "מכניס את עצמו" בפרשת השבוע ו"חי עם הפרשה", שואב הוא בכל שבוע חיות חדשה מלוא חפנים."> <meta name="keywords" content="חינוך, ילדים, הורות, חינוך ילדים, שבת"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>"לחיות" עם פרשת השבוע</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי: <a title=""לחיות" עם פרשת השבוע" href="http://www.portal-asakim.com/Authors//Author8341.aspx ">יואל כץ</a></strong><br/> <br/><p>"לחיות" עם פרשת השבוע</p> <p>איך נחדיר את פרשת השבוע ללב ילדינו, ואיך נהפוך אותה לחדשות ה"חמות" ביותר על</p> <p>שולחן השבת?</p> <p>תיקון שאינו מתקן</p> <p>פרשת השבוע היא הציר המרכזי סביבו ייסוב שולחן השבת.</p> <p>יש "להחיות" את פרשת השבוע, להציג ולפרוש אותה לפני המסובים לשולחן, לשוחח ולדון על</p> <p>הנאמר בה ועל סוגיות המסתעפות ממנה. דברים אלו יש להגיש כמשהו אקטואלי ביותר,</p> <p>"החדשות הכי חמות".</p> <p>מובא בספרים מושג הנקרא "לחיות עם הפרשה", ומשמעותו היא שהלך מחשבתו של האדם</p> <p>והתנהלותו יהיו סביב לפרשת השבוע וענייניה. ככל שהאדם "מכניס את עצמו" בפרשת השבוע</p> <p>ו"חי עם הפרשה", שואב הוא בכל שבוע חיות חדשה מלוא חפנים.</p> <p>(אם נתבונן באמת, נמצא כי אכן אלו הן החדשות. על הבלי העולם השבים וחוזרים על עצמם בכל</p> <p>פעם בלבוש שונה "אותה גברת בשינוי אדרת" כבר פסק שלמה בחכמתו "אין כל חדש תחת</p> <p>השמש", ואילו על דברי התורה נאמר "אשר אנכי מצווך היום, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים").</p> <p>כמובן, חשוב לשתף בכך את הילדים ואף לבקש מהם לומר דבר תורה וחידוש על פרשת השבוע.</p> <p>רצוי מאד להודיעם ולגלות את אוזנם קודם לכן, שהם עתידים להתבקש לשאת דברים, על מנת</p> <p>שיכינו מבעוד מועד דבר תורה, חידוש ופירוש מעניין, "ווארט" ואולי אף סיפור הטומן מסר בחובו.</p> <p>כדי ליצור שיתוף של הנוכחים, ניתן להציג שאלות אתגריות: "מי יודע היכן מוזכר, מרומז,</p> <p>בפרשה...?", "מי יודע מה פירושו של פסוק זה...?", "ומהם גדריה ופרטיה של מצווה זו...?" וכן</p> <p>להציג שאלות הדורשות מחשבה ועיון על נושאים בפרשה.</p> <p>ניתן גם להבטיח פרסים קטנים לעונים נכונה.</p> <p>(לעיתים, מומלץ לחלק את הנוכחים לקבוצות גיל ולרמות שונות, ולייעד את השאלה רק לקבוצת</p> <p>בני גיל מסוים. כך יוכלו כולם להשתתף ולמצוא עניין לפי רמתם).</p> <p>כל אלו מטילים את אלומת האור על הנאמר בפרשה, מציגים ומציבים אותה במרכז העניינים,</p> <p>מייעדים עבורה מקום מרכזי בליבנו ובמחשבתנו ומעודדים חשיבה מעמיקה ויצירתית.</p> <p>בשעה שנכבד את הילדים לדבר, הם יחושו קשר לשולחן השבת ולתוכנו. כמו כן, הדבר מפתח את</p> <p>אישיותו של הילד ואת בטחונו העצמי. אין כנשיאת דברים בציבור, בכדי לפתח ביטחון עצמי אצל</p> <p>ילד (ואף אצל מבוגר).</p> <p>הקטנים יותר יספרו את הפרשה כפי שלמדו בכיתתם. בדרך כלל, סיפורם בלול במדרשים</p> <p>ובמפרשים, ומיוסד עליהם.</p> <p>ישנם האומרים דברי תורה ופירושים עמוקים המובנים אך לאורח למדן ולבנים שחזרו מהישיבה</p> <p>(במידה והם מרוכזים ומקשיבים, דבר שלא תמיד קורה). אך מה עם שאר הילדים, הבנות ובני הבית</p> <p>האחרים?</p> <p>לו רק נשכיל להתאים את דברי התורה לרמתם ולהבנתם של הילדים, ואלו יועברו באורח מושך</p> <p>ומעורר עניין, הרי שבזה נגרום להם קשר לשולחן השבת, לתוכן שבו ולאווירה האופפת אותו.</p> <p>על כן יש לתת את הדעת לכך ולהתאים את דברי התורה לרמתם של כולם, ולתבלם בתבלין</p> <p>הפלאים "סיפור", שסגולתו בדוקה להפוך כל פה לחתום וכל אוזן לקשובה.</p> <p>תיקון שאינו מתקן</p> <p>חובה לשים לב כי בעת אשר ילד ניצב ונושא דברים, יש להתייחס לדבריו בכובד ראש וברצינות</p> <p>הראויה, שכן "תוך כדי דיבור" הוא רוכש יכולת ביטוי עצמית משלו ואם חלילה נחייך ונגחך על</p> <p>טעויותיו, עלול הוא להיפגע והדימוי העצמי שלו ידעך פלאים; "נפלה לא תוסיף קום", עד אשר</p> <p>שוב לא יאמין בעצמו שיכול הוא להביע דברים בפני אחרים ויסרב לעשות כן שנית.</p> <p>מעשה שהיה כך היה. סיפור זה ארע עם ילדה שעודנה תלמידה בכיתה א' הרימה בחדווה אצבעה</p> <p>לשאלת המורה, על מנת לענות תשובה. אך למגינת הלב, כנראה שהדברים לא היו מכוונים</p> <p>לאמת, או ליתר דיוק לא היו שייכים כלל לעניין. תשובה זו גרמה לפרץ צחוק בקרב בנות כיתתה,</p> <p>ומיני אז ועד סיום חוק לימודיה בסמינר, לא העזה להניף אצבעה פעם נוספת. זאת, לא משום</p> <p>שנעלבה, אלא פשוט הפנימה את ההבנה שהיא איננה מסוגלת...</p> <p>גם אם ילדנו טעה במשהו תוך כדי דבריו, עצרו בעצמכם ואל תיראו, ואל תחפזו להתפרץ מידית אל</p> <p>תוך דבריו ולתקנו.</p> <p>הדבר עלול לפצוע בדימוי העצמי שלו ולגרום לו להימנע מלהתבטא בעתיד. אנשי מקצוע העידו</p> <p>שבמקרים קיצוניים כבר ארע שילדים הגיעו עד כדי גמגום, חלילה, כתוצאה מ"תיקונים" מעין אלו.</p> <p>נעצור לרגע ונתבונן. וכי מה גודלו ומה תוקפו של האסון הנגרם מכך שילדנו טעה ואמר שהדבר</p> <p>ארע ב"חרן" ולא ב"ארם נהריים" כפי האמת וכו'? וכי על סמך דבריו אמורים אנו לפסוק הלכה</p> <p>למעשה ולהתיר עגונה מכבליה? והלא בעת הלימוד בכיתה בוודאי הוא מדייק יותר, רק כרגע לא</p> <p>זכר דיוקם של דברים.</p> <p>אם לדעתכם חשוב עד מאוד להעמידו על טעותו "דלא ליפוק מינה חורבא" ו"שבשתא כיוון דעאל</p> <p>עאל", או אז נהגו כך: לאחר שסיים את דבריו וכולם החמיאו לו, קראו לו הצידה, בשקט, ואז העירו</p> <p>את אזנו בלחש ובעדינות על דיוקם של דברים "בודאי התכוונת ל... נכון?".</p> <p>שבת שלום.</p> <p>הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים</p> <p>המאמר פורסם בחסות<a href="https://www.olam-jew.com/zohat-matok/">זוהר מתוק מדבש</a></p> <br /> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <br/><a href="http://www.portal-asakim.com"> מקור המאמר: אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים</a>
גירסת טקסט:
"לחיות" עם פרשת השבוע "לחיות" עם פרשת השבוע איך נחדיר את פרשת השבוע ללב ילדינו, ואיך נהפוך אותה לחדשות ה"חמות" ביותר על שולחן השבת? תיקון שאינו מתקן פרשת השבוע היא הציר המרכזי סביבו ייסוב שולחן השבת. יש "להחיות" את פרשת השבוע, להציג ולפרוש אותה לפני המסובים לשולחן, לשוחח ולדון על הנאמר בה ועל סוגיות המסתעפות ממנה. דברים אלו יש להגיש כמשהו אקטואלי ביותר, "החדשות הכי חמות". מובא בספרים מושג הנקרא "לחיות עם הפרשה", ומשמעותו היא שהלך מחשבתו של האדם והתנהלותו יהיו סביב לפרשת השבוע וענייניה. ככל שהאדם "מכניס את עצמו" בפרשת השבוע ו"חי עם הפרשה", שואב הוא בכל שבוע חיות חדשה מלוא חפנים. (אם נתבונן באמת, נמצא כי אכן אלו הן החדשות. על הבלי העולם השבים וחוזרים על עצמם בכל פעם בלבוש שונה "אותה גברת בשינוי אדרת" כבר פסק שלמה בחכמתו "אין כל חדש תחת השמש", ואילו על דברי התורה נאמר "אשר אנכי מצווך היום, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"). כמובן, חשוב לשתף בכך את הילדים ואף לבקש מהם לומר דבר תורה וחידוש על פרשת השבוע. רצוי מאד להודיעם ולגלות את אוזנם קודם לכן, שהם עתידים להתבקש לשאת דברים, על מנת שיכינו מבעוד מועד דבר תורה, חידוש ופירוש מעניין, "ווארט" ואולי אף סיפור הטומן מסר בחובו. כדי ליצור שיתוף של הנוכחים, ניתן להציג שאלות אתגריות: "מי יודע היכן מוזכר, מרומז, בפרשה...?", "מי יודע מה פירושו של פסוק זה...?", "ומהם גדריה ופרטיה של מצווה זו...?" וכן להציג שאלות הדורשות מחשבה ועיון על נושאים בפרשה. ניתן גם להבטיח פרסים קטנים לעונים נכונה. (לעיתים, מומלץ לחלק את הנוכחים לקבוצות גיל ולרמות שונות, ולייעד את השאלה רק לקבוצת בני גיל מסוים. כך יוכלו כולם להשתתף ולמצוא עניין לפי רמתם). כל אלו מטילים את אלומת האור על הנאמר בפרשה, מציגים ומציבים אותה במרכז העניינים, מייעדים עבורה מקום מרכזי בליבנו ובמחשבתנו ומעודדים חשיבה מעמיקה ויצירתית. בשעה שנכבד את הילדים לדבר, הם יחושו קשר לשולחן השבת ולתוכנו. כמו כן, הדבר מפתח את אישיותו של הילד ואת בטחונו העצמי. אין כנשיאת דברים בציבור, בכדי לפתח ביטחון עצמי אצל ילד (ואף אצל מבוגר). הקטנים יותר יספרו את הפרשה כפי שלמדו בכיתתם. בדרך כלל, סיפורם בלול במדרשים ובמפרשים, ומיוסד עליהם. ישנם האומרים דברי תורה ופירושים עמוקים המובנים אך לאורח למדן ולבנים שחזרו מהישיבה (במידה והם מרוכזים ומקשיבים, דבר שלא תמיד קורה). אך מה עם שאר הילדים, הבנות ובני הבית האחרים? לו רק נשכיל להתאים את דברי התורה לרמתם ולהבנתם של הילדים, ואלו יועברו באורח מושך ומעורר עניין, הרי שבזה נגרום להם קשר לשולחן השבת, לתוכן שבו ולאווירה האופפת אותו. על כן יש לתת את הדעת לכך ולהתאים את דברי התורה לרמתם של כולם, ולתבלם בתבלין הפלאים "סיפור", שסגולתו בדוקה להפוך כל פה לחתום וכל אוזן לקשובה. תיקון שאינו מתקן חובה לשים לב כי בעת אשר ילד ניצב ונושא דברים, יש להתייחס לדבריו בכובד ראש וברצינות הראויה, שכן "תוך כדי דיבור" הוא רוכש יכולת ביטוי עצמית משלו ואם חלילה נחייך ונגחך על טעויותיו, עלול הוא להיפגע והדימוי העצמי שלו ידעך פלאים; "נפלה לא תוסיף קום", עד אשר שוב לא יאמין בעצמו שיכול הוא להביע דברים בפני אחרים ויסרב לעשות כן שנית. מעשה שהיה כך היה. סיפור זה ארע עם ילדה שעודנה תלמידה בכיתה א' הרימה בחדווה אצבעה לשאלת המורה, על מנת לענות תשובה. אך למגינת הלב, כנראה שהדברים לא היו מכוונים לאמת, או ליתר דיוק לא היו שייכים כלל לעניין. תשובה זו גרמה לפרץ צחוק בקרב בנות כיתתה, ומיני אז ועד סיום חוק לימודיה בסמינר, לא העזה להניף אצבעה פעם נוספת. זאת, לא משום שנעלבה, אלא פשוט הפנימה את ההבנה שהיא איננה מסוגלת... גם אם ילדנו טעה במשהו תוך כדי דבריו, עצרו בעצמכם ואל תיראו, ואל תחפזו להתפרץ מידית אל תוך דבריו ולתקנו. הדבר עלול לפצוע בדימוי העצמי שלו ולגרום לו להימנע מלהתבטא בעתיד. אנשי מקצוע העידו שבמקרים קיצוניים כבר ארע שילדים הגיעו עד כדי גמגום, חלילה, כתוצאה מ"תיקונים" מעין אלו. נעצור לרגע ונתבונן. וכי מה גודלו ומה תוקפו של האסון הנגרם מכך שילדנו טעה ואמר שהדבר ארע ב"חרן" ולא ב"ארם נהריים" כפי האמת וכו'? וכי על סמך דבריו אמורים אנו לפסוק הלכה למעשה ולהתיר עגונה מכבליה? והלא בעת הלימוד בכיתה בוודאי הוא מדייק יותר, רק כרגע לא זכר דיוקם של דברים. אם לדעתכם חשוב עד מאוד להעמידו על טעותו "דלא ליפוק מינה חורבא" ו"שבשתא כיוון דעאל עאל", או אז נהגו כך: לאחר שסיים את דבריו וכולם החמיאו לו, קראו לו הצידה, בשקט, ואז העירו את אזנו בלחש ובעדינות על דיוקם של דברים "בודאי התכוונת ל... נכון?". שבת שלום. הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים המאמר פורסם בחסותזוהר מתוק מדבש נכתב על ידי מקור המאמר:אתר מאמרים עסקיים ומקצועיים http://www.portal-asakim.com
בחזרה למאמר
לכותבי מאמרים
התחבר
הרשמה למערכת
שחזור סיסמה
מאמרים בקטגוריות
אימון אישי
אינטרנט והחיים ברשת
בידור ופנאי
ביטוח
בית משפחה וזוגיות
בניין ואחזקה
הודעות לעיתונות
חברה, פוליטיקה ומדינה
חוק ומשפט
חינוך ולימודים
מדעי החברה
מדעי הטבע
מדעי הרוח
מחשבים וטכנולוגיה
מיסים
מתכונים ואוכל
נשים
ספורט וכושר גופני
עבודה וקריירה
עיצוב ואדריכלות
עסקים
פיננסים וכספים
קניות וצרכנות
רוחניות
רפואה ובריאות
תחבורה ורכב
תיירות ונופש
© כל הזכויות שמורות לאתר מאמרים עסקיים ומקצועיים
שיווק באינטרנט
על ידי WSI