ראש השנה, שלפי המסורת נקבע ביום בו נברא האדם הראשון, מחזיר אותנו לסיפור גן עדן, ולמחשבות על מה שקרה שם, בראשית חיי האנושות, אצל אדם וחוה, הזוג הראשון, ועד כמה זה רלוונטי לחיים שלנו ולזוגיות שלנו היום. "עץ הדעת" מסיפור אדם וחוה לא נקרא עץ החוכמה או עץ הבינה. בתורה מופיעה המילה "דעת", שיש לה שתי משמעויות: דעה וגם ידיעה. ראש השנה, שלפי המסורת נקבע ביום בו נברא האדם הראשון, מחזיר אותנו לסיפור גן עדן, ולמחשבות על מה שקרה שם, בראשית חיי האנושות, אצל אדם וחוה, הזוג הראשון, ועד כמה זה רלוונטי לחיים שלנו ולזוגיות שלנו היום. "עץ הדעת" מסיפור אדם וחוה לא נקרא עץ החוכמה או עץ הבינה. בתורה מופיעה המילה "דעת", שיש לה שתי משמעויות: דעה וגם ידיעה.
האם זה טוב לדעת הכל?
"מה שהיא לא יודעת לא פוגע בה", אומר לנו הגבר שבוגד באשתו. "אשתי לא יכולה לספק לי את הריגושים ואת החופש המיני שאני צריך. היא אמא טובה, רעיה מצוינת, ואני אוהב אותה ולא רוצה לפרק את המשפחה. אבל החיים איתה משעממים לי וחסרים לי ריגושים. אז אני מוצא את הדרך שלי, בלי לפגוע בה, בבית או בילדים. בעצם אני חי חיים כפולים, אבל משתדל לא לפגוע באף אחד בדרך. אף פעם לא ציפיתי שהזוגיות תמלא לי את כל הצרכים. אני לא חושב שאמצא אשה שתוכל להיות עבורי הכל. מי אמר שצריך בזוגיות לספר את הכל?"
אנשים שמחפשים קשר מדברים לא פעם על כנות ופתיחות כעל המאפיינים שהם מבקשים לעצמם בקשר הזוגי שימצאו. הם מבקשים לעצמם קשר בו יוכלו לדבר על הכל, להיות גלויים, ולחוש בטוחים לפתוח את לבם בפני האחר ולהרגיש שגם הוא גלוי ופתוח, והכל ידוע לכל הצדדים.
אבל לא כל האנשים מרגישים נוח עם כנות ופתיחות, ויש לא מעט זוגות שבזוגיות שלהם, מלכתחילה, אין פתיחות מלאה: כל אחד שומר חלקים נרחבים מהמחשבות, הזכרונות והתחושות שלו לעצמו. לפעמים "סידור" כזה יכול לעבוד כמה שנים טובות. הם בונים לעצמם בית ומשפחה ומקיימים סוג של שותפות זוגית, כלכלית והורית, אבל לא חולקים עד הסוף את רגשותיהם, אלא משאירים בינם לבין עצמם את התחושות, את המחשבות, ולפעמים גם מעשים.
לא פעם, לאחר שנים, זוגיות שכזו נסדקת ונשברת, כשאחד מבני הזוג נשבר ולא מעוניין יותר לקיים סוג כזה של קשר, שהוא חווה כחלקי. המסע לעבר קשר מלא ושלם יותר, בו שני הצדדים יודעים וחולקים תחושות, מחשבות ומעשים של האחר, עשוי להיות ארוך, כואב ורצוף מכשולים. אבל זוגות שמצליחים לעבור אותו בשלום מדברים לא פעם על תחושה של "חזרה לגן עדן", אולי אחרי שכבר טעמו מפרי עץ הדעת...
חופש הבחירה הוא חופש שמשלמים עליו
סיפור גן עדן הוא סיפור הבחירות שאנחנו עושים בחיים. ההחלטה של אדם וחוה לאכול מעץ הדעת היתה הבחירה הראשונה שהם עשו בחייהם. מאותו רגע, הם היו מסוגלים להבחין בין טוב ורע, ולהחליט בכל רגע מה הם רוצים ובוחרים לעצמם. המחיר על ההחלטה האנושית הראשונה היה כבד.
חופש הבחירה הוא חופש שמשלמים עליו. בכל צומת החלטה שאנחנו עומדים בו בחיים, הבחירה ללכת לצד אחד משמעה ויתור על הדרך האחרת בה יכולנו ללכת. יש צמתים שאנחנו יכולים להתחרט ועוד לחזור אליהם כעבור זמן, כדי לבחור בדרך אחרת. אבל יש בחירות והחלטות, שאחרי שקיבלנו אותן, כל מציאות חיינו משתנה ואי אפשר יותר לחזור חזרה. במובן הזה, אכילת פרי עץ הדעת מזכירה לנו את הסצינה מהסרט "מטריקס", בה ניו יודע שברגע שיבלע את הכדור ויתחיל "לדעת" ? לא תהיה עוד דרך חזרה.
יש אנשים שמתקשים לעבור לגור יחד ולהתקדם בקשר, למרות שטוב להם יחד והם מאמינים בזוגיות החדשה שלהם, מאחר שמדובר על ויתור עצום, מבחינתם, על תחושה של עצמאות וחופש שליוו אותם ברווקותם. מהצד השני יש אנשים שלא מוכנים להתגרש ולפתוח בחיים חדשים, למרות שהזוגיות שלהם כבר מזמן מתה והחיים בבית כמעט בלתי נסבלים עבורם מבחינה מעשית ורגשית, משום החשש מפני המחיר הכבד שישלמו אם יאלצו לפרק את הבית, להתחיל לבנות את עצמם מחדש ולהסתגל לחיים כגרושים.
ידיעת המוות ומשמעות החיים
אלוהים מזהיר את האדם לא לאכול מעץ הדעת "כי ביום אכלך ממנו מות תמות". פרשנים רבים נדרשו לשאלה, איך זה יכול להיות שאלוהים מאיים על האדם, אבל בסופו של דבר לא מממש את איומו? האם הוא התחרט? הסברה המקובלת היא שאלוהים לא התכוון לאיים שיהרוג את האדם אם יאכל את פרי עץ הדעת, אלא כיוון לכך שברגע שהאדם יאכל ? הוא יידע שהוא בן אנוש, שביום מן הימים אכן ימות. מכאן מסתבר לנו, שחלק מהמשמעות של החיים בגן עדן, היתה שהאדם הסתובב לו שם בלי ידיעה שהוא בן תמותה, וחוסר הידיעה הזה חסך לו הרבה דאגות
איך משפיעה עלינו בחיי היום יום הידיעה שאנחנו בני תמותה? אנשים נוטים להכחיש את ידיעת המוות, על מנת שיוכלו להמשיך לתפקד. אילו היינו עסוקים במחשבות בלתי פוסקות על המוות הבלתי נמנע, קרוב לוודאי שהיינו מתקשים לצאת מביתנו, להיכנס למכוניות ולנהוג בהן, להתגורר באזורים עירוניים מוכי פיח ולחיות במדינה שהחיים בה משולים לישיבה תמידית על חבית חומר נפץ.
ובכל זאת, פסיכולוגים טוענים שרבים מהסימפטומים והקשיים שאנחנו חווים קשורים, בדרך ישירה או עקיפה יותר, לידיעת המוות ולפחד ממנו: בעיות אכילה, חרדות נטישה, התמכרויות שונות, וחרדות ממטוסים, ממעליות או מג'וקים. אפשר לפרש רבים מהקשיים שלנו בחיים ובקשרים בהקשר של חרדה מהמוות.
ובכל זאת, מה נותן לנו את טעם החיים? אנשים שנפצעו או חלו במחלה קשה מדברים לא אחת על כך שלמדו להעריך את הבריאות ואת היכולת לתפקד רק אחרי שניטלו מהן. בדומה, אנשים שירדו מנכסיהם מדברים לא פעם על כך שלא ידעו להעריך את משמעות הכסף וקיבלו את מציאות חייהם כמובנת מאליה, עד שהתהפכה.
לכן כל כך חשוב שנהיה מודעים לכך שהחיים קצרים, בני חלוף, שהבריאות שלנו היא לא נתון מובן מאליו, וכך לא יכולת התפקוד שלנו, יכולת ההשתכרות שלנו, וכמובן שלא הקשרים שלנו ? המשפחה, החברים והזוגיות. ככל שנהיה מודעים יותר לכך שכל זה לא מובן מאליו, כך נזכור יותר להעריך את מה שיש לנו, ונעבוד על מנת לשמר ולשפר אותו.
ראש השנה הוא הזדמנות טובה להסתכל על החיים שלנו: מי אנחנו? מה אנחנו עושים? מה יש לנו? ובאותה הזדמנות, אנחנו יכולים להתחיל לרקום לעצמנו תוכניות לשנה הבאה: מי היינו רוצים להיות? מה היינו רוצים לעשות? מה היינו רוצים שיקרה לנו?
שתהיה לכם שנה טובה ומוצלחת, בה תממשו את עצמכם ותתקדמו בדרך לחיים מספקים ומשמחים יותר, עם עצמכם ועם האנשים שאתם אוהבים, ועם הרבה דעת.
חג שמח
גילי ויעל
פורסם במדור יחסים Ynet
|