זה לא ייאמן כמה מהר הילדים שלנו גדלים. פתאום הזיכרון של אלה נמצאים בידיים שלנו ומלאים בחיוך שמרוח בחלב אם נראה כה רחוק והדאגות של האם הוא ילך בזמן הנדרש הופכות לדאגות רבות אחרות כמו האם הוא יצליח במבחן במתמטיקה והאם הוא יהיה ילד אהוב בכיתה שאלי הוא עולה עוד מעט.

זה מה שילדים עושים, גדלים. ובזמן שאלה גדלים להם אנחנו רק מתבגרים ומזדקנים ומנסים להיזכר איך זה היה כאשר אנחנו היינו בגילם. בגיל הנעורים לא היה לנו חדר משלנו ובהחלט לא הייתה מיטת נוער שהיא בגודל של מיטה וחצי נוחה, אלא לכל היותר מיטה ברוחב של 90 ס"מ שאותה היינו פותחים במידה וחבר היה מגיע לישון אצלנו. ילדים גדלים מהר, והמיטה שהייתה פעם מיטת תינוק שימושית הופכת להיות משהו שתופס מקום במחסן ואותו כבר שוקלים להעביר הלאה אל אדם אחר, כי אנחנו כבר לא ממש מתכננים להביא עוד תינוק לעולם.

עוברים אל מיטה חדשה

אז אנחנו כל פעם מחדש מעבירים את הילדים שלב אחר שלה. מבקבוק של מטרנה, אל בקבוק של מים אל כוס של שתייה. מעריסה של תינוק, אל מיטה של תינוק אל מיטה של ילד ולבסוף אל מיטה וחצי שהיא זו הנחשקת אצל רוב בני הנוער כיום.

המעבר ממיטה אחת לאחרת הוא תמיד יהיה עבור ההורים צעד מאוד משמעותי בשלב הזה קדימה, ובין כל אלה תמיד מביטים אחורה בנוסטלגיה ולא מאמינים איך ההורים עוברים את כל זה בצורה אמיצה, איך כל פעם מחדש זה מפתיע ללמוד עד כמה הקטנים האלה בנויים לגדול ומוצאים בעצמם את הכוח לעבור את השינויים הללו מתוך הרצון הטבעי לגדול ולעבור הלאה בחיים האלה.