פירמידה, בהגדרתה הגיאומטרית, היא המבנה החזק ביותר והעמיד ביותר לבניה מכיוון שהיא מאפשרת בניה גבוהה על בסיס רחב וחזק, שלא כמו בניית מגדל שמבוססת על מסד צר יחסית ושטוח. מכיוון שמדובר בצורה משולש משוכלל, הרי שניתן להבין כי ככל שעולים כלפי מעלה, כך השטח מצטמצם והולך עד לקודקוד העליון והחד.

הפירמידה וצורתה הייחודית תפסה מקום של כבוד גם בתחומים אחרים שאינם קשורים לנדל"ן אלא יותר לתופעות אנושיות סוציאליות וכלכליות. מי שמתמצא בפסיכולוגיה יקשר מיד את מונח הפירמידה לאברהם מאסלו ותיאוריית הצרכים שלו, מי שמתעניין בכלכלה ובעסקים, כמונו, ימצא קישור מיידי לשדרות ניהול אפשריות אך גם, במובן השלילי, לתרמיות עסקיות, לשערוריות פיננסיות ובכלל לאופן ניהול תיקי השקעות כושל ובעייתי.

בית השקעות, כמו כל גוף ניהול תיקי השקעות, מבוסס על יצירת אמון והבעת תמיכה של המשקיעים בו על פני בית השקעות אחר. המשקיעים, מצידם, לאחר בדיקות ומחקר שוק מאמינים כי בית השקעות מסוים יניב, בעזרת ניהול תיקי השקעות חכם ומקצועי, את התמורה הטובה ביותר לכספם ואילו אותו בית השקעות, מצידו, משתמש בכספי המשקיעים על מנת להניב להם רווח, כמו גם לעצמו.

השקעות, כידוע, הן נטילת סוג של סיכון מודע ונלקח מראש, על מנת להשיג תשואות ויעדים פיננסיים שלא היו מושגים ללא אותן השקעות. מכיוון שלרוב האוכלוסייה אין את הידע הנדרש, או את הכלים או את הזמן להשקיע, נוסדו מוסדות פיננסים כדוגמת בית השקעות, בנק או קרנות הון פרטיות, ולקחו על עצמן את התיווך בין הציבור הרחב לבין שוק ההון.

כמו בכל תחום בחיים, ברגע שנוסד שוק רשמי וממוסד, קמו להם גם גופים הפועלים מחוץ לחוק או ממש על הגבול שלו, והבטיחו תשואות לא הגיוניות או הישגים פנטסטיים תוך ניצול חוסר ההבנה, הידע או הניסיון של הציבור הרחב. תרמיות אלו, המבוססות על עקרון המסה, מכונות תרמיות פירמידה, בדיוק בשל העובדה כי מסה גדולה של אנשים בתחתית הפירמידה, מכלכלת ומפרנסת שכבה קטנה מאוד של קודקודים המאכלסים את האבות המייסדים של התרמית וניזונים מאותה מסה. בשנים האחרונות, בעיקר עם התפתחות האינטרנט, צצו תופעות כגון מכתבי שרשרת המבטיחים למי שישלח סכום מבוטל רווחים דמיוניים מבלי לקום מכיסא המחשב, חברות לשיווק רשתי המציעות מוצרים, לא תמיד קיימים, אותם יצטרך הקונה למכור בעצמו הלאה וכך הלאה. תרמיות רציניות מאלו נקשרו לגורמי ניהול תיקי השקעות רציניים ומפורסמים כמו פרשת מיידוף, בה ברנרד מיידוף, לשעבר יו"ר הבורסה האמריקאית נאסד"ק, הודה בהונאת אלפי משקיעים פרטיים ומוסדיים בהיקף בלתי מתקבל על הדעת של 65 מיליארד דולר, דבר שגרם לקריסתם של ארגונים, חברות, מוסדות וגופים פיננסיים רבים בארה"ב ובעולם כולו.

יש מספר דרכים לזהות מתי מדובר על מצג שווא והונאה, והבסיס הוא להבין כי בית השקעות, בין אם גורם פרטי או ציבורי, לא יכול להבטיח לאף אחד, בשום צורת ניהול תיקי השקעות, תשואות גבוהות בפרקי זמן קצרים, רווחים דמיוניים ללא השקעה וללא צורך לצאת מהבית ובכלל, השקעות שלא עובדים בשבילן, הן לא יסוד טוב לפירמידה יציבה.