לא ברור מה מקורו של המנהג במסגרתו משליכה הכלה את הזר שלה בסיום החתונה לידי הרווקות הנלהבות שנאבקות בכדי לתפוס אותו. מה שבטוח הוא שהמנהג של השלכת זר כלה הגיע אלינו מהתרבות האמריקאית (דרך סרטים כמובן) אך מקורותיו שם עוד נותרים עלומים. התבוננות מקרוב על המנהג של השכלת זר כלה בסוף חתונה יכולה ללמד אותנו כמה דברים מעניינים על הסוציולוגיה של טקס החתונה.

תפסי את הזר

על פי המנהג של השכלת זר כלה, עם סיום החתונה עומדת הכלה לפני עזיבתה את האולם ומשליכה את הזר שלה לאחור אל עבר קבוצת הרווקות הנוכחות בחתונה שנאבקות לתפוס את הזר. על פי המסורת, מי שתופסת את זר הכלה תהיה הבאה בתור שתתחתן. יש הקשרים בהם המנהג הזה תופס מקום מרכזי אך בארץ הוא בדרך כלל תופס מקום היתולי יותר ואף אחד לא לוקח אותו יותר מידי ברצינות. אך עם זאת, עצם המשמעות שמיוחסת לזר של הכלה היא מעניינת ויכולה ללמד הרבה על הדרך שבה אנחנו מתייחסים למוסד הנישואים וחתונות.

האצלה של קדושה

המונח היהודי המתייחס אל חתונה הוא קידושין. בטקס הכלולות היהודי הכלה מקודשת לחתנה וקדושה זו מקרינה על חפצים שונים בסביבתה. במסורת היהודית כוס היין המשמשת לקידוש תחת החופה מכילה למשל קדושה כזו ורווקים ורווקות נשלחים לשתות ממנה על מנת לקבל מהקדושה הזוגית הזו ולזכות בזיווג הולם בעבור עצמם. אותו עיקרון פועל בנושא של זר כלה שגם הוא מקבל מעין קדושה מיוחדת וכוחות מיסטיים מיוחדים שיכולים להשפיע על גורלו של אדם מסוים.

נותנים כבוד

ניתן להביט על המנהג של השכלת זר כלה גם מכיוון אחר. כאמור לעיל, הרצון לתפוס את הזר נובע מכך שאנחנו מייחסים לו באופן מסורתי סגולות. כך שאם מביטים על זה באופן הפוך, על ידי כך שחברותיה של הכלה מביעות רצון (לעיתים רצון מופגן מאוד) לתפוס את הזר שלה הן מכירות ומבטאות את הערך המיוחס לו, ובכך מכירות בקדושתה של הכלה. כלומר, המנהג הזה, יותר משהוא נועד "לעזור" לרווקות, נועד לרומם ולהאדיר את המעמד שבו נמצאת הכלה.