ביקורת: "דובי קוטב" – לראשונה בארץ מחזהו הראשון של מרק האדון מחבר המקרה המוזר של כלב בשעת לילה – דרמה איכותית על הפרעה דו-קוטבית
מאת חיים נוי
"דובי קוטב" מאת הסופר והמחזאי הבריטי מארק האדון היא דרמה מרגשת על הקושי בהתמודדות עם מחלת נפש מסוג הפרעה דו קוטבית והיא מועלית לראשונה בישראל, בבית צבי ברמת גן. האדון ידוע כמחברו של הרומן "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" ו"דובי קוטב" הוא מחזהו הראשון. המחזה הועלה בלונדון לפני ארבע שנים.
הבמאי גילי אמיתי העלה מחזה מרגש ונוקב בהשתתפות להקת שחקנים מוכשרת.
העלילה עוסקת בג'ון ,פילוסוף, שמתאהב בקיי ומתחתן איתה, חרף אזהרות אחיה, סנדי, ואימה מרגרט שמתרים בו , כי היא לוקה בנפשה . מסתבר , כי אב המשפחה שם קץ לחייו בילדותם של קיי ואחיה. סנדי בעצמו לא נראה יציב ביותר אולם הוא מחובר לאחותו ומנסה למנוע ממנה מצבים קשים. קיי מנסה להיות עצמאית ואולם מחלתה, מניה דפרסיה, הולמת בה מפעם לפעם והיא מוצאת עצמה בניסיונות שיקום נואשים ובלתי הגיוניים בעולמה ההזוי ואפילו מנסה לשים קץ לחייה. אהבתו של ג'ון אליה הופכת לאובססיבית והסוף הוא בלתי נמנע מבחינתו.
קיי נמצאת בין שני עולמות. עולם אחד הוא ורוד ותוסס והיא נאחזת בו ובעצמאות חייה עד כדי רומנים מן הצד עם תימהוני מזוקן הולי בראון המכונה "ישו". העולם הנגדי שלה הוא אפל וחשוך והיא אבודה בו.
המחזה מורכב מתמונות מחיי המשפחה ומהאירועים שפקדו את קיי בצעירותה ובחייה הבוגרים, אך המיוחד הוא שהתמונות הללו לא מסודרות לפי סדר כרונולוגי, אלא קופצים בין הזמנים והתקופות.
נדב זילברמן מגלם את ג'ון בכישרון רב, במשחק מעולה ובעיצוב דמות ההולכת ומאבדת את הכיוון עד לאובססיביות מוחלטת בשליטה על אשתו.
מוטי חובה כסנדי, אחיה של קיי, הצליח להגיש משחק מצוין ובמיוחד בסצנה המרגשת והנוגעת בתקופת הילדות . מוטי הוא שחקן מוכשר מאוד.
חן מגן היא מרגרט, האימא של קיי ומשחקה הוא אמין, מוצלח , קולח ומשכנע מאוד.
איוון לוריא הוא "ישו" ומשחקו הוא מעולה ויוצא דופן בהגשת טקסט ובגילום דמות תימהונית, אך נטועה בקרקע העולם ההזוי שבו נמצאת קיי.
מור לנקרי היא קיי הבוגרת והיא מגישה משחק מצויין, מרגש ומרתק. יש לה יכולות דרמטיות משובחות והיא נעה בקלילות בין מצבי רוחה ונפשה התועה בין העולמות שלה.
תמר ווסר היא קיי בנערותה ומשחקה הוא נהדר ומפעים. הקטע שבו היא נאלצת לשתף פעולה עם אחיה הוא בלתי נשכח , מרתק ומרגש במיוחד.
עמרי גילאון תרגם את המחזה באורח קולח ועכשווי. מירב יצחקי עיצבה תפאורה מינימליסטית, אך פונקציונאלית וצבעיה כאילו נלקחו מעולם הדמיונות והשיגיונות.
דולב ציגל עיצב תאורה נאה וראויה, דנה ברלינר קרן אחראית לתלבושות המוצלחות ואפי שושני הביא את המוזיקה הנכונה והמקסימה להצגה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים