ביקורת: " כולם רוצים לחיות" חגיגה מקאברית של חנוך לוין – קומדיה גרוטסקית על המוות בביצוע מפואר –התיאטרון  הקאמרי

מאת חיים נוי

"כולם רוצים לחיות" היא קומדיה משובחת וגרוטסקית על המוות שנכתבה על ידי חנוך לוין ועולה עתה שוב בתיאטרון הקאמרי, כשלושים שנה לאחר שהועלתה ובוימה בידי לוין באותו תיאטרון. ההפקה הנוכחית היא חגיגה מקאברית , המבוצעת בכישרון נפלא בידי להקת שחקנים ובהם ותיקים וצעירים ובראשם מותיקי התיאטרון, דבורה קידר ויוסי גרבר.

מוטיב המוות מככב בהצגותיו של לוין במגוון תצורות ומצבים והפעם הוא מהווה בעיה אישית של גיבור עלילה. זהו סיפורו של בעל אחוזה בשם פוזנא. בשל טעות באחת מאותיות שמו, פוצנא במקום פוזנא, מקבל סגנו של מלאך המוות הוראה ליטול אותו לעולם האמת. אולם פוצנא עולה על השגיאה ודורש את חייו. בהתייעצות עם מלאך המוות בכבודו ובעצמו, הוא מקבל אורכה לכמה ימים ועד אז עליו להשיג מחליף שימות במקומו. פוצנא סבור שכול אביון וחולה יעוט על המציאה ויסכים להחליף אותו, אולם מתברר לו כי המשימה אינה בת ביצוע – עד ש.. העלילה מסתעפת ומתפתחת ובמהלכה אנו נפגשים עם כל חלכאי העיירה, בני משפחתו ואשתו של בעל האחוזה ובין היתר נאלץ פוצנא לוותר על אי אלה איברים מסוימים בדרך לזכות בחייו . אולם, תהפוכות לוין הולמות שוב ושוב עד לסצנת הסיום שאין מנוס ממנה. בין היתר גם מחליט לוין שאלוהים פורש לגמלאות, מתיישב בוינה והופך שחקן אופרטות ואספן בולים. נו, שויין.

על הבמה חוגגים כל המשתתפים , פצועים וחולים, אביונים ויצורים מוזרים, נשים ומשרת שחור בשם במבה ועולם בעצם רוצים לחיות ואין להם שום רצון להתחלף עם בעל האחוזה.

התמונות בהצגה הן הזויות, גרוטסקיות ומקאבריות. הרכב הנגנים תורם להילולה ואחת ההפתעות היא השתתפות חלק מהשחקנים בהרכב התזמורתי, באורח מקצועי והולם.

אודי בן משה ביים הצגה מלאת הומור שחור ואפיין אותה במרכיבים חנוך לויניים. הדמויות הזויות ובעלות תלבושות ותסרוקות ממימד אחר. בזכות הבימוי המעולה והלהקה המשובחת מועלית הצגה שגורמת לצופים חוויה תיאטרלית מענגת.

רמי ברוך מגלם באורח נפלא את דמותו של פוצנא. הוא שוהה כל הזמן על הבמה ומצליח להיות דמות נוגה ואפילו דוחה, אך השילוב הוא של משחק מצוין הראוי לתשואות מיוחדות.

אבי טרמין הוא המשנה למלאך המוות גולגלוביץ ומשחקו מוצלח מאוד ומקצועי. מלאך המוות הוא יצחק חזקיה המדהים, המצליח לגלם באורח נפלא את הדמות ובתור אתנחתא אפילו מנגן על מערכת התופים בצורה עולצת ויפה.

במבה המשרת השחור הוא שלומי אברהם שמעניק לדמות האפיזודות מימד עצוב ומבדח כאחד ומשחקו הוא רב חן.

ענת וקסמן היא מצוינת כאשתו של הרוזן פוזנבוכא. לבושה במחלצות כבדות ועם רעמת שיער משונה היא מנווטת בנבכי העלילה ברוב כישרון ובצורה מקצועית ונהדרת.

תמר קינן מצטיינת כאישה ציצי והיא מעניקה לצופים תמונה ייחודית ומשחק מפעים ומקצועי. תמר היא שחקנית נפלאה.

יוסי גרבר ודבורה קידר, אבירי התיאטרון הותיקים מופלאים בסצנות שלהם. דבורה היא שחקנית מהמעלה הראשונה וגרבר מגיש משחק מרגש ומדהים.

יש לציין את השחקנים הנהדרים, איתי שור, יובל סגל,זיו קלייר, המעניקים לצופים חוויית משחק מצויינת.

המוזיקה המקורית של קרן פלס היא טובה מאוד וכולם מזמזמים ללא הרף את המוטיב המרכזי שהוא שם ההצגה. טל בלכרוביץ אחראי לניהול המוזיקלי המוצלח. לילי בן נחשון יצרה תפאורה פרקטית ובין היתר במה נוטה שממנה נפערים לפי הצורך פתחי יציאה לעולם הבא ואפילו חלקת קבר.

התלבושות של עפרה קונפינו הן נהדרות במיוחד של הנשים. רוני כהן עיצב את התאורה הנאותה.

"כולם רוצים לחיות" היא הצגה מהמשובחות של חנוך לוין וההילולה המקאברית על הבמה היא מעניינת, מבדרת ואפילו חודרת לרגשות ולמחשבה נוספת על החיים והמוות.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.