יכולות אקדמאיות חדשות שנדרשות מהילדים במהלך השנים הראשונות שלהם במערכת החינוך, כמו קריאה, כתיבה וחשיבה מתמטית, יוצרות פערים אובייקטיבים בתוצאות הלימודים אצלם. לא פעם הן מעלות בפני ההורים את החשש מפני לקויי למידה ואת המחשבה על אבחון לקויי למידה עבור הילד.
אבל האם כל ילד שמתקשה בקריאה בהכרח נדרש לעבור אבחון דידקטי? התשובה היא כמובן לא. פערי למידה או קשיי למידה נובעים ממגוון גורמים סביבתיים ותורשתיים כאחד.
גורמים סביבתיים יכולים להיות תהליכים רגשיים שהילד עובר כמו: העדר מוטיבציה, חרדות, דיכאון, דימוי עצמי נמוך וכן הלאה. בתור הורים מתלבטים, נסו להבין האם מתקיימות התנהגויות חיצוניות נוספות שיכולות להעיד על גורמים רגשיים אלו. כמו כן האם הם תוצר של קושי חיצוני אובייקטיבי כמו: מעבר דירה, גירושים של ההורים, אובדן של דמות קרובה, חרם וכדומה.
במידה ואכן קיימים גורמים סביבתיים כדאי להבין האם מדובר במשבר נפשי חולף או בחשש ממשי של אי התאמה למסגרת חינוכית. בכל מקרה כדאי להתייעץ עם הצוות החינוכי ובמידה ויש הסכמה על צורך באבחון, האבחון המתאים יהיה אבחון פסיכודידקטי. גורמים תורשתיים לתוצאות נמוכות בלימודים, יכולים להיות זמניים או קבועים, כמו: חוסר הבשלה התפתחותית, רמת אינטליגנציה נמוכה מהממוצע וכדומה.
אז מתי יש לגשת עם הילד ולבצע אבחון ליקויי למידה?
נורת האזהרה הדורשת אבחון דידקטי צריכה להידלק כשברור שהקשיים הלימודיים הם אינם תוצר של גורם רגשי או תורשתי. אך עם זאת ישנם מספר רמזים מטרימים לכך:
במידה והצוות החינוכי או ההורה מרגישים שקיים פער בין היכולות הקוגניטיביות של הילד לבין התוצאות בפועל. כשקיים פער ממשי בין המאמץ שמשקיע הילד לבין התוצאות שהוא משיג. כשקיים קושי מובהק בתחום מסוים כמו קריאה, מתמטיקה או אנגלית אל מול תחומים אחרים. כשקיים קושי גרפומוטורי משמעותי כמו כתיבה איטית במיוחד או ריבוי שגיאות. וכשקיימים קשיים בזיכרון השמיעתי/חזותי ו/או קושי עם מגבלות זמן.