ביקורת: הוא הלך בשדות– עיבוד חדש ומרגש למחזה הנוסטלגי– תיאטרון בית ליסין

מאת חיים נוי

ההפקה החדשה של המחזה הנוסטלגי של משה שמיר "הוא הלך בשדות" , המועלית בתיאטרון בית ליסין היא מרגשת מאוד, מרשימה וצובטת בלב . העיבוד החדש והמרענן בבימוי ובתפאורה הם אות כבוד להפקה משובחת של המחזה שלא נס לחו.

ההצגה מטפלת ביחסים שבין דור הבנים לדור האבות בקיבוץ, ובהגנה על הישוב. הצגת הבכורה של "הוא הלך בשדות" נערכה בתיאטרון הקאמרי ב – 31 במאי 1948, בעצם ימי מלחמת העצמאות. הוצג פעמיים בקאמרי וגם בתיאטרון חיפה וכן הועלה פעמיים בבית צבי ברמת גן.

המחזה מבוסס על רומן מאת משה שמיר, שיצא לאור בשנת1947. הרומן נחשב לאחת היצירות המרכזיות שנכתבו בספרות העברית החדשה, ולאחד הטקסטים המכוננים של החברה הישראלית לאחר קום המדינה.

שם הספר לקוח משורות מתוך שירו של נתן אלתרמן, "האם השלישית": "בני גדול ושתקן / ואני פה כותונת של חג לו תופרת / הוא הולך בשדות. הוא יגיע עד כאן. / הוא נושא בלבו כדור עופרת".

הספר זכה בשנת 1948 בפרס אושיסקין. הוסרט ב-1967, בבימויו של יוסף מילוא, ובכיכובם של אסי דיין, באחד מתפקידיו הראשונים, ואיריס יוטבת. הספר תורגם לאנגלית, איטלקית, וספרדית והמחזה הוצג ברחבי העולם.

העלילה מתרחשת בשנת 1944, כאשר ברקע מתקיים המאבק של אנשי היישוב בערבים מצד אחד ובבריטים מצד שני, לפני קום המדינה. הספר מתאר את חייו של אורי,בן הקיבוץ שמצטרף לפלמ"ח , ואת אהבתו הגדולה למיקה, נערה עולה, שחוותה את מוראות השואה, אולם הסופר דילג על אותם ימים עכורים, והותיר אותם עלומים לגביה. אורי, הילד הראשון של קיבוץ "גת העמקים", בן 19. הוא בעל ביטחון עצמי, וחש מחויבות עמוקה לארצו, למשפחתו, לחבריו ולמשימות הצבאיות שהוטלו עליו. מיקה, בת זוגו, היא עולה חדשה מפולין, פליטה חסרת כל שמוצאת נחמה בין זרועותיו של הצבר החסון.

שחר פנקס עיבדה מחדש באורח נהדר את המחזה ונפחה בו תצורה וממימדים חדשים , אך הותירה על כנם את ההתרחשויות ואת הנוסח העלילתי המרגש של משה שמיר.

כפיר אזולאי ביים להפליא הצגה המושתתת על עבודת צוות נפלאה ועל תצורה חדשנית שבה השחקנים שוהים בחלקים רבים של הסצנות על הבמה , מגלמים שני תפקידים וגם מהווים מעין מקהלה של זיכרונות והתרחשויות .

גל אמיתי מגלם בכישרון רב וברגש את אורי כהנא, הצעיר שמתנדב לפלמח , מתאהב במיקה ומוצא את מותו בפעילות מבצעית. גל מגלם את התפקיד במשחק אמין ומשובח.

אגם רודברג הנהדרת מוכיחה שוב כי היא שחקנית אופי מצוינת. אגם מגלמת את מיקה בכישרון וברגש ודומעת יחד איתה בסצנות המרטיטות.

אגב, אגם וגל הם גם בני זוג במציאות ומאורסים זו לזה.

מאי קשת מגלמת את חברת הקיבוץ ואת החובשת והיא מוצלחת מאוד ומרשימה בתפקידים . הביצוע שלה לשיר דודו הוא ענוג וסוחט דמעה.

הדר שחף מוצלחתכגיטה והיא בעלת כישרון משובח.

נעמה שפירא מגלמת את רותה, אימו של אורי ומשחקה הוא מוצלח במיוחד, מרשים ונהדר.

אופיר וייל, מגלם את חבר הקיבוץ פסח ואת איש הפלמח סמיון ומשחקו הוא בית ספר למשחק מצטיין. אופיר הוא אחד מהשחקנים הבולטים בעולם התיאטרון של תפקידים קומיים ומרגשים כאחד.

גיל וסרמן מוצלח במיוחד בתפקיד ביברמן מזכיר הקיבוץ . גיל מגיש משחק מרשים.

יורם יוספברג מגלם את אברהם גורן בן זוגה החדש של רותה ומשחקו הוא מוצלח מאוד ואמין. יורם מצליח להפגין נוכחות בימתית משובחת.

קובי ליבנה מגלם את וילי, אביו של אורי ומשחקו הוא טוב מאוד . הוא מצליח לעורר הזדהות עם התפקיד והסצנה שלו עם מיקה היא מרגשת ומעולה.

ויקטור סבג מוצלח מאוד כג'ינג'י מפקד בפלמח. ויקטור מפגין יכולות תיאטרליות מצוינות ואין ספק שמדובר בשחקן עם פוטנציאל רב בתיאטרון.

לילי בן נחשון עיצבה את התפאורה שבעצם הנוכחות שלה על הבמה היא מינימלית ונוצרת על ידי השחקנים תוך כדי משחק. הבמה כותרה בכתלים שחורים ועליהם משרבטים השחקנים אימרות ומשפטים או איורים. הרעיון הוא ייחודי ומוצלח מאוד.

עפרה קונפינו עיצבה את התלבושות התקופתיות והנאות.

אמיר לקנר אחראי למוזיקה המקורית היפה.

זיו וולושין עיצב את התאורה הנאותה.

עמית זמיר אחראי לתנועה היפה של השחקנים שמוסיפה מימד חדש ומעניין.

"הוא הלך בשדות" הוא מחזה מיוחד במינו , משובח ומרגש, שמעניק לצופים הצצה נוספת ונוסטלגית מאותם ימים רחוקים-קרובים שבעצם שזורים גם בהווה שלנו ובמשפחות השולחות את בניהם אל הקרב.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום-כפיר בולוטין