.

ביקורת: לשבור את הצופן - הצגה מרגשת על הגאון שפיצח את הצופן הנאצי ושם קץ לחייו בשל נטייה מינית אסורה בבריטניה - משחק מבריק ומותח - בית צבי

מאת חיים נוי

"לשבור את הצופן" היא הצגה מרגשת ומותחת על חייו של הגאון המתמטי שפיצח את הצופן הנאצי ושם קץ לחייו בעקבות טיפול סירוס בשל נטייה מינית אסורה באותם ימים בבריטניה. ההפקה העולה בבית צבי ברמת גן שופכת אור על האיש שיכולתו המדעית תרמה לניצחון בעלות הברית ומצד שני מאירה תקופה אפלה בבריטניה הנאורה שבה התנהגות הומוסקסואלית הייתה עבירה פלילית שדינה מאסר או סירוס.

אלון אופיר ביים את ההצגה ושזר בה הברקות תיאטרליות ובמיוחד סצנות השזורות אלה בסופן של אלה והתנהלות בשני מישורים עבר והווה.

העלילה עוסקת במדען אלן טיורינג ממניחי היסודות למדעי המחשב שנקרא לדגל, כדי לפצח את מכונת האניגמה הנאצית, מכונת הצופן שאיש לא הצליח עד אז לפענח אותה. טיורינג וצוותו הצליחו לפצח את מכונת הצופן הזו ותרמו בכך ליתרון מודיעיני על פני הצבא הנאצי. במקביל, מתוארים חייו הפרטיים של טיורינג שהיה הומוסקסואל והסתבך עם חבר עבריין. נטייתו המינית התבררה למשטרה והוא הועמד לדין, אך הסכים להמיר את עונש המאסר בסירוס הורמונאלי שנועד כביכול לרפא את הנטייה המינית שהייתה עבירה פלילית באותה תקופה בבריטניה.

טיורינג הרעיל עצמו בתפוח ספוג בציאניד, מוטיב לתפוח המורעל מאגדת שלגיה.

אמו טענה כי הייתה זו תאונה כימית כיון שלא הקפיד על ניקיון וסדר במעבדה.

לפני 10 שנים בלבד התנצלה הממשלה הבריטית על יחסה לאיש שחשף את סודות הנאצים ורק לפני 6 שנים חננה אותו לאחר מותו המלכה הבריטית אליזבת השנייה.

תומר יפרח מגלם את טיורינג ברגש רב ובמשחק משכנע ומעולה. תומר שדומה במראהו לגיבור המחזה, מגיש משחק קולח ומרשים.

הראל גלזר מגלם את הסמל החוקר ומשחקו מצוין ורב רושם.

יוגב אטיאס מצוין כחברו המנוח של טיורינג ,כריסטופר, וכחבר יווני, ניקוס.

נוי בן ברית מעולה בגילום אימו של טיורינג, שרה, ומשחקה הוא מדויק, מרגש ומקצועי.

לירן ליפשיץ נהדר בגילום רון, חברו העבריין של טיורינג. משחקו הוא אותנטי ויש לו יכולת תיאטרלית מעולה.

אהוביה אדלסון מצוין כאיש הביטחון המתרה בטיורינג לבל יהיה נתון לסחיטה אפשרית מצד חבריו.

אחיקם ציפקיס מגיש משחק מרשים כנוקס, האיש שמגייס את טיורינג. משחקו הוא מוקפד, מוצלח מאוד ומקצועי.

גל שטרית מקסימה ומשובחת כעוזרתו של טיורינג, המתאהבת בו עד שהוא מגלה לה על נטיותיו.

יו ויטמור כתב את המחזה על פי ספרו של אנדרו הודג'ס.

הנוסח העברי של אהוד מנור הוא עכשווי, קולח ורהוט.

סלבה מלצב עצב תפאורה המבוססת על לוחות ועליהן נוסחאות מתמטיות.

נטשה מנטל , מעצבת התלבושות הבכירה בתיאטרון הישראלי, עיצבה בגדים תקופתיים, שמרניים  ומחויטים, מקסימים ויפים.

ליאור מיטל עיצב תאורה ראויה. בוריס מלקובסקי אחראי למוזיקה המקורית הנפלאה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צלם -  יוסי צבקר