א.
כל רואה נכוחה מכיר כי בזמננו יש צורך לחזק את מצות תפילין בעם, ובמיוחד לעודד ולזרז את הילדים הנכנסים לתקופת "בר־מצוה" לשים לב למצוה גדולה זו ולהתבונן בה כראוי לה. אסור להחמיץ את ההזדמנות הזאת בשעה שהעלם הצעיר מתחיל לקשור את התפילין על ידו ולחבוש אותם לפאר ולטוטפת על ראשו. ע״י טפול רוחני מתאים אפשר לעורר אז בלבו שאיפה פנימית להתרוממות הנפש והרגשה עדינה של אחריות רוחנית. הרגשה זו כשמטפחים אותה בדברי תורה המבוארים בהגיון ישר וברור יכולה לתת להצעיר דחיפה פנימית לעלות בסולם היהדות לדרגא של עבודת ד, ברגש ודבקות במצוותיו — דרגא שמביאה
קרא כאן חלום על דם
השראה רבת״דושם המתקיימת זמן רב. ראויה היא איפוא תקופה יסודית זו בנפש הצעיר שיטפלו בה הורים ומורים בתשומת־לב.
חושבני כי הקונטרס "החפיליך של הרב איסר פרנקל היא התחלה טובה באותו הכיוון למחברות וקונטרסים שידונו בנושא זה בדעת ובתבונה ובהתאם לנפש הצעיר.
3.
ישנה גישה מיוחדת המתאימה לנוער הגדל ומחונך בישראל בנוגע לעניני אמונה ומצוות התורה. הנוער בכללו חדור רוח הגאולה ורואה את עצמו כבעל יתרון בזה שהוא חי ומתחנך במדינתנו העצמאית. ר*בר בשפתנו ושואף את האוירה של חרות מדינית שלמה. ביהוד הוא מרגיש זאת בראותו תכופות עולים חדשים מהגולה הדוויה באירופה ובאפריקה הצפונית ומכיר את ההבדל בינו ובינם. יש צורך לקרבו אל הרעיה כי כל זה שהושג במדינת ישראל חשוב ורב־ערך הוא, אבל עיקר המטרה של גאולת ישראל, שהובטחה לגו בתורה ובדברי הנביאים, היא להתרומם לדרגא עילאה של חיי־תורה שלמים. יש מאמר לחז״ל, כי כשהבטיח הקב״ה לאברהם אבינו לתת א את הארץ אמר אברהם! "אפילו אתה נותן לי את הארץ כולה ולא את הר המוריה אי אתה נותן לי כלום", לאמור, בלי הרמה הרוחנית והמוסרית הגבוהה של חיי קדושה וחזון נבואה אין הארץ לבד מספיקה את שאיפתנו כלל.
ישנה אפשרות לשלב את הכוסף הפנימי להשגות רוחניות בתוך עניני הגאולה של העם ובזה תהי׳ אחיזה להצעיר בכל ערכי היהדות ואחד ישלים את השני.
רעיון התפילין מתאים מאד לבחינת האחדות של קב״ה, אורייתא וישראל. התפילין מכילים בתוכם פרשיות של עול מלכות שמים ושל עול המצוות יחד עם הפרשיות של יציאת מצרים ושל ירושת הארץ. "התפילין הם עוז לישראל" ומעוררים יראת הרוממות עליהם בעיני העמים, כמפורש במאמר חז״ל שהקדמנו. אפשר להסביר בזה המליצה שבפיוט הידוע (האדרת והאמונה וכר) ״הפדות והפאר — לחי עולמים". פדות הנפש של העם המשוחרר מן הגולה קשורה לפאר התפילין, לרעיון הנשגב של המצוה הזאת המסמלת קשר בין האדם ובין ההשגחה העליונה.
מידע על סימנים לזיווג משמיים
בזמננו יש צורך גם לדאוג לחיסון הצעירים הנאמנים שלא יפגע באמונתם איזה לגלוג או לצון מצד חניכי החילוניות, כי כלל אמרו חכמי המוסר ן *ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות". אין כל אפשרות לבודד צעירים בימינו והם באים במגע עם חוגים שונים אשר לא ראו מאורות האמונה מימיהם. על ידי זה נעשה צורך החיסון חיוני ביותר ואפשר להיעזר הרבה בפניני־רעיון וגרעיני־מחשבה הנמצאים בדברי חז״ל סביב לענין התפילין. רעיונות אלה כשהם מובעים ברגש ויוצאים מעמקי הלב עושים רושם רב על נפש הצעיר ומעוררים בקרבו רחשי קודש.
התפילין הם עוז לנו גם כלפי פנים. המתבונן בדבר כי שם ד׳ נקרא עליו וכבודו עליו יראה, מתמלא אומץ לב ותוקף הדעת ואיננו מתחשב לגמרי באלה הרחוקים מהלך רוחו ומאורחא דמהימנותא בכלל.
וכבר הדגישו חז״ל כי פורקי־עול מכוונים לפגוע במצות תפילין ואמרו כי הפסוק "ננתקה מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" מכוון כנגד מצות תפילין ומצות ציצית (ירושלמי ע״ז פרק ב, ה״א). התשובה לכך ניתנת בשעה שכורכים את הרצועה ואומרים: ״וארשתיך לי לעולם !״
קונטרס זה עוסק בנושא: תפילין לכל פרטיהן ודקדוקיהן. הילד שואל: תפילין מה הן ? מה תוכנן ? מה הן מביעות ומסמלות ? מהו סדר הנחתן ? וכיוצא באלו שאלות.
הילד חייב לקבל תשובה ברורה ובהירה לשאלות אלה. המחבר משתדל ומתאמץ להשיב לשאלות הללו, תשובות שיניחו דעתו של הילד מתוך מיצוי של המקורות העוסקים בנושא זה ובשיבוצם במקום הראוי להם.
אין זה ספר דינים במובן המקובל. לא רק דינים מוצאים מקומם בחבור זה. גם טעמים והטעמות, הסברים והבהרות ומעם תבלין ופרפראות שובצו במכלול השאלות והתשובות.
הבסיס לדיני התפילין הם, הלכות תפילין ב״קיצור שולחן ערוך" להגאון רבי שלמה גאנצפריד זצ״ל, שעובדו ונוסחו ניסוח חדש, מותאם ומקביל למקור. כתוספת לו באו עיטורים והסברים — פרי עבודת ליקום מאומצת מספרים רבים ושונים — מהם שצוטטו והוזכרו.
ייחדנו במסגרת זו דברים על ,ארבעת הפרשיות", ההפטרה, הדרשה, קצת דברי הגות וחומר אחר הקשורים בנושא: "בר־מצוה".
תודתי נתונה למרן הרב הראשי שליט״א שעבר על עלי ההגהה, העיר הערות ונתן את מאמר הפתיחה, ולאאמו״ר הרב יצחק י. פרנקל שליט״א — ממנו קיבלתי הדרכה ועידוד.
"רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, הכל בחזוק שלא יחשא, שנאמר והחום המשולש לא במהרה ינתק".
(חסכת מנחות מ־ג)