המחשבה
מה מאד חפצתי להיות עד־ראיה במעמד ההוא. משער אני שגיא־ חזיון אשר מה נגלה אחת למאות דורות.
השערתך קרובה לאמת. אם כי בתקופת האבות נשנה המעמד במרחק של זמן מועט ביחס, בעת שמשה רבנו נפרד מעמו שהדריכו במדבר ארבעים שנה. ואולם גם אתה, נער עברי, יכול להרגיש את אותה הרגשה שהרגישו אבותיך הזקנים בני יעקב, שעה שעמדו סביב למטת אביהם וקיבלו ממנו צוואתו הרוחנית וברכתו. בתנאי, שבעת שאתה עוטר את התפילין וקורא את שמע, תהרהר במשמעות הפסוק: ,"שמע".
יש בו אזכרת ה׳ שלוש פעמים. האזכרה הראשונה מדגישה כי ה׳ היה בעבר. האזכרה השניה: אלוהינו, מדגישה כי ה׳ הוא בהווה — ולכן היא באה בתווך והאזכרה השלישית מדגישה כי ה׳ יהיה בעתיד.
כנסו לקרוא על עין שמאל קופצת אמונה תפלה
(הגר״א מוילנא)
המחשבה הזו, האמונה בכנותה ואמתותה, הידיעה כי הוא מושל על כל ארבעת רוחות העולם ועל כל הבריאה בעליונים ובתחתונים — מחייבת למעשים.
המעשה
אכן, כל מחשבה טזבה וטהורה מביאה למעשה ואס־כן מהו המעשה ? מהו המעשה? הבה נלך שוב בעקבות הנשר הגדול: רבנו משה
בן מימון:
האל הנכבד והנורא הזה מצוד. לאהבו וליראה אותו, שנאמר: "ואהבת את ה' אלוקיך" (דברים ו, ד) ונאמר: "את ה׳ אלקיך תירא". (שם, י״ג)
והיאד היא הדרך לאהבתו ויראתו? — בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ — מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאור. גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד: "צמאה נפשי לאלקים לאל חי (תהלים מ״ב ג,) וכשמחשב בדברים האלו עצמם, מיד הוא נרתע לאחוריו ויירא ויפחד, ויודע שהוא בריה קטנה שפלה — אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו
שאמר דוד! -כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ... מה אנוש כי
הבה ונפרש לך את דברי הרמב״ם בפשטות.
באשמורת הלילה שכבת לישון במטתך ומלאך השיגה ירד עליך ועטף אותך בשינה עמוקה ונעימה. בבוקר נ העוררת משנתך הערבה והגה חלף־חמק לו הלילה, נעלם החושך, פסו הכוכבים. נסתלקה לה הלבנה ובמקומן לבש הרקיע תכלת בהירה יעל רקעה — שמש זורחת, מחממת ומאירה, שולחת קרניה החדות לכל זוית ופנה.
היקום כולו נתעורר לחיים חדשים. האבר קם ויצא לשדה לחרוש בשעת חרישה. ארוע בשעת זריעה ולקצור בשעת קצירה, העובד והעמל יצאו לעבודתם ועמלם — בכל אשר יערו ויעבודו׳ ואתה יצאת לבית־ הספר לקנות שם תורה ודעת. עולם היצירה פעל בתנופה קדחתנית.
מידע על סגולה לשלום בית הרב כדורי
עבר־חלף היום. לאט לאט הכל שקט — דעך. השמש פנתה הלכה לה. אתא לילה. השמים לבשו שחורים. על רקען נזרעו רבואות כוכבים מנצנצים ובמרכזן הירח באור חיור ונעים. הופיע שלטץ הלילה.
אכן — חושב אתה לעצמך — מה גאה והדור הוא העולם. הכל סדור וערוך במשבצת המיוחדת. אשר ליום — ליום. אשר ללילה — ללילה. אין זאת אלא שישנה יד נעלמה המכוונת את כל זאת.
אכן, הימבת לקלוע למחשבותי והעתקת מילים מפי.
אהבה
וצדקת. הקדוש ברוך הוא — בורא העולם ויוצרו "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״ ומשגיח על בריאתו — יצירתו. הוא מכוון את פעולת העולם הגדול על כל אשר בו. ואם כך — יש לאהוב ולשבח ולפאר את היוצר על יצירתו. אך לא רק לאהוב גם לירא ולפחד.
יראה
פחד ומורא למה — האס לא די לנו באהבה בלבד?
פחד ומורא למה? — כי המחשבה הראשונה מעמידה אותך על ההיקף העצום של המפעל הזה ועל יופיו ופלאיותו. אולם זו מולידה מחשבה נוספת: אם כל כך מקיף ועצום הוא המפעל ואם גם אני משולב בו — מה ערכי ומה שווי לי לעומת הגדלות הזו? הרי אינני אלא בורג עלוב וחסר־ערך במכונה רבת־האון? — המחשבה הזו מרתיעה
ומפחידה ומעוררת למורא של הערצה וכבוד רב.
ואיך אפשר לאהבה וליראה שיבואו במזיגה ובנשימה אחת. את שאוהבים — אין יראים מפניו ומי שיראים אותו — אין אוהבים?
אין הדברים האמורים מדויקים די צרכם. הנה, האדם הקרוב אליך ביותר הוא אביך. אני משוכנע שאתה אוהבו. הוא אוהבך ומגלה מסירות ונאמנות כלפיך ואתה מחזיר לו נאמנות ואהבה אולם אתה גם ירא אותו. יש שיצרך משיאך לעבור על דבריו וציוויו, אבל המורא מפניו מרתיע אותך מלבצע זממך. אחר־כך אתה מודה לו בלבך על שבגלל יראתו — לא הבאת על עצמך רעה.
מורא של כבוד והערכה — אתה ירא אותו. הלא כן?
הקדוש ברוך הוא, הוא אבינו. ולפיכך אנו גם יראים אותו וגם אוהבים אותו.
כיצד מצווים לאהוב את ה,?
וכיצד אנו אוהבים אותו? כיצד אנו מצחיס לאהוב אותו?
״בכל לבבך — בכל נפשך — בכל מאדך".
בטוב וברע
בכל לבבך — בשני יצרים. ביצר טוב וביצר רע. (משגה ברכות פ״ט)
איך אפשר לאהוב את ה׳ ביצר־רע, הרי לפי הבנתי, עיקר תפקידו של היצר־הרע הוא ללחום נגד ה/ להכשיל את הדרישות שה׳ דורש מאתנו — בני אדם — שנקיימס?
שאלתך דורשת הסבר מקיף על פעולת שני היצרים בגוף האדם. משגסכם את פעולתם ותפקידו של כל אחד מהם, גווכח שאפשר וצריך לאהוב את ה׳ בשני היצרים.
שני יצרים פועלים בתוך האדם: היצר הטוב והיצר הרע. שניהם מנהלים מאבק תמידי ביניהם. בעוד שהיצר הטוב חותר להביא את האדם להגשמת שאיפות הבורא: להיות בצלמו כדמותו ממש, שואף היצר הרע להחטיא את האדם ולהרע את לבבו.
המאבק הזה הוא עדין מאד. האדם נתון למרות היצר. לא כל מה שנדמה לו כי טוב הוא—הוא באמת טוב. בשעת מעשה מסוים אין האדם מוסר דין וחשבון לנפשו על מעשיו. הוא להוט אחרי בצוע המעשה. אמור נא, אתה, האם בשעה שליקקת גלידה קרה שלא ברשות אמא, חשבת מהו הנזק שתסב לך לקיקה זו וכי היא תביא עליך מחלה? יותר מאוחר — משקרה הדבר — נוכחת לדעת, עד כמה צדקה אמא. לשמוע בקול אמא — פירושו: לשמוע לעצת היצר הטוב. להפר את מצוותה — פירושו לשמוע לעצת היצר הרע.
ואולם, הרמב״ם, מתאר לנו בציור נחמד את החיוב שיש ביצרו של אדם:
האדם יוצר ובונה. מקים בתים. עושה עושר. דואג לכספו. משקיע
ימיו ולילותיו במחשבות ובדאגות הנוגעות לרכושו ובשעת מעקה הוא שוכח שיום יבוא ופתיל חייו ינותק ואז לא יעמוד לו עשרו ולא יעזור לו כספו והשאיר לאחרים חילו.
אילו היתה המחשבה הזו מלווה את האדם׳ מה היה עושה? כלום. לא היה בונה ויוצר. מושך היה ידיו מכל מעשה. כי אין אדם שירצה לעשות כשהוא חושב שמעשיו יופקעו מרשותו. יותר נכון: שהוא יופקע ממעשיו.
מי, אם־כן מדרבן בגי־אדם לעשייה? היצר! הוא מטביע את האדם בים של אשליות מתוקות ודוחה את המחשבות העגומות ממנו והלאה ועל־ידי־כך צומחת טובה לעולם והוא מתקיים.
אמת — אומר הרמב״ם — ״היש שטות ושגעון כזה״ ? ואולם "לולי המשתגעים נשאר העולם חרב" (הקדמת הרמב״ם לפירוש המשניות).
זוהי פעולתו של היצר. הוא משמש אמצעי לעשיית טוב. הוא מוסיף חיות למצוות התורה. כי הרי מקיימה צפוי למאבק ושונה הוא קיום מצווה הבא מתוך נצחון במאבק׳ מאשר אילו לא היה קיים מאבק כלל וכלל...
ולכן — יש לאהוב את ה׳ בשני היצרים. גם ביצר הטוב וגם ביצר הרע. כי על ידי שאוהבים את ה׳ — זוכרים שתפקידו של היצר הרע הוא תפקיד של שליחות שהקדוש ברוך הוא הטיל עליו כדי להכריעו ולנצחו — על מגת להגיע לאהבת ה׳ ברה וטהורה בכל לבבך.